זו הייתה פעם ראשונה מזה כמעט שנתיים שהייתי בבית בערב שישי, לא יכלתי להפסיק לדמיין את אמא מתמוגגת מכך שכל ילדיה הצליחו להתאחד לשבת אחת, הכל בזכותה של גילי שלא הפסיקה לנדנד לכולנו במשך שבוע, אף על פי הסירובים העקשניים של אור-לב, אף על פי תירוציו של נתנאל, ואף על פי השתיקה שלי.
הבטתי בשמיים הבהירים, עשן הסיגריה שלי התאחד עם של אור-לב שלא הפסיקה לצרוח אל תוך הטלפון כשהיא רבה עם הבוס שלה לגבי הגעה אל המשמרת של היום.מתוך הבית נשמעו צרחות בניה וגלעד כשהם רבים על איזה כדור, ובכי של שירה כהרגלה כשהם תוך כדי הריב הרסו לה את הציור שהכינה השיעור האומנות. גילי המסכנה רק ניסתה לנסות להשתלט על כל הבלאגן תוך כדי שהיא מבשלת במטבח, ונתנאל כהרגלו התעסק בלפטופ שלו.
שוב חשבתי על אמא, וכמה זה משעשע שהבית חי כל כך דווקא אחרי שהיא מתה. מעולם לא נשמע כל כך הרבה רעש מתוך הבית שלנו, אף על פי שידעתי שאמא שלי הייתה נותנת הרבה רק כדי שיהיה רעש כזה בחייה.
"סעמק בן זונה"אור-לב זרקה את הפלאפון שלה בכעס על השרפרף הקטן שלפני רגע רגליה היו מונחות עליו.
"למה קבעת משמרת היום אם גילי כבר שבוע מנדנדת על זה?"שאלתי.
"למה אתה שבוע התחמקת מלענות לה?"אור-לה השיבה במבט כעוס, אחר כך היא קמה ממקומה כשהיא מכבה את הסיגריה בתוך כוס הקפה השחור שלי.
"נו מה אינעל ראבק, אני עדיין שותה מזה."מלמלתי והיא בתמורה רק גיחכה ונעמדה שעונה על מעקה המרפסת מביטה בעוברים ובשבים.מלמטה לפתע נשמעה מוסיקה ים תיכונית על ווליום גבוה, ורעש חריקה מוגזם של גלגלי רכב.אור-לב מתחה את צווארה בסקרנות כלפי מטה, ואילו אני רק עקבתי בעיניי אחר מכונית האאודי המנצנצת שנעצרה מתחת לבניין העלוב והמתקלף.מתוך הרכב נשמעה צפירה מוגזמת, שוב ושוב עד שאחד מהשכנים יצא מהחלון ואיים שיתקשר למשטרה.
מהרכב יצא בדרמטיות מוחלטת כמו בהילוך איטי, בחור צעיר עם בלורית משוכה לאחור בג'ל ועגילי יהלום מנצנצים מרחוק.לבוש בג'ינס קרעים וקפוצ'ון של קלווין קליין, הוא נשען על רכב הספורט שלו כשהוא משלב ידיים בבטחון ומרים את מבטו האדיש אל מעלה, לרגע היה נראה שהוא מביט באור-לב אך רק לכמה שניות, עיניו המשיכו לטפס מעלה מעלה.
הוא שרק שריקה ארוכה, צורמת לאוזניי כל השכונה.
"מה זה?"שאלתי את אור-לב כשלא הצלחתי להבין את פשר כל מה שמתרחש ברגעים הללו.
"הוא לא מוכר לך?"היא שאלה בחצי חיוך משועשע, ואני בתמורה נענעתי את ראשי,
"אפילו לא קצת?".
"לא, מי זה ?"
"הזמר נוי אביטן"היא גיחכה ואז התרחקה מעט מהמעקה מתיישבת לידי.
"זה שנעצר לא מזמן על העלמת מס?"אמרתי ואור-לב אישרה בראשה, גיחכתי ונשענתי לאחור.
"מה יש לו לחפש פה, לגנב הזה?"
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Teen Fictionבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
