הבטתי בחוף שהיה מלא באנשים, הבירה הקרה שהחזקתי בה כבר איבדה את הטמפרטורה הנכונה, ואני לגמתי ממנה בעל כורכי.לביא שיחק מטקות עם גושן שלא כל כך דיבר איתי מאז המקרה עם אליה.הוא די התנהג כאילו הכל בסדר, אף על פי שבתוך תוכי הרגשתי שיש בנינו מעט מתח, שמשהו לא כרגיל.קבוצת בנות שישבו לידנו צחקקה באופן שמשך את עיניי אליהן, הן היו ארבע בנות שנראו בגילאי העשרים וקצת, אחת ברוטנית שזופה עם בגד ים קטן וצהוב, השנייה בלונדינית ומעט מלאה, השלישית מתולתלת עם שמלת חוף שקופה והרביעית הייתה עם שיער שחור, ארוך וחלק ויופי אסייתי.היא הבחינה בי מביט בה, וחייכה חיוך רחב שיניים אליי, אני בתמורה גמעתי מהבירה והסטתי את מבטי ממנה.לביא איך שהוא הבחין בכל הסיטואציה והתקרב אליי כשהוא מגחך, הוא התיישב על כיסא החוף לידי וגנב בירה משקית הבירות שקנינו בסופר שעמד לא רחוק מהחוף.
״איך אתה מושך אלייך תמיד כוסיות יזין.״הוא מלמל וגושן שנותר לבדו עם המטקה ביד התיישב לידו ולגם גם הוא מבקבוק בירה שזנח לפני כמה רגעים.
״הן תינוקות אחי.״זרקתי לאוויר במשיכת כתפיים.גושן השמיע מעין גיחוך ציני כזה, חצי מזלזל ונגס באפרסק כשהוא מביט בי במבט לא כל כך ברור, אני בתמורה השבתי לו מבט בוחן ״כן אחי, יש בעיה?דבר.״אמרתי, הוא בתמורה נגס עוד נגיסה גדולה מהאפרסק ולעס בקולניות שהוא ממשיך לגחך, מה שרק חיזק לי את החשד לגבי העובדה שהוא כן כועס עליי.ישבנו שלושתינו בשקט, גושן גולל את מסך הפלאפון שלו, לביא זמזם שירים בקולניות מושך שוב את מבטי הבנות אלינו, ואני הבטתי בחוף של אשדוד, הוא היה יפה, אבל עדיין לא משתווה ביופיו לרצועת החוף שהייתה בגוש קטיף.מה גם שהוא היה מלא באנשים, בכל כיוון שאליו סובבתי את ראשי נתקלתי בפרצופים של אנשים, בחוף של הגוש היה כמעט תמיד ריק.
הורדתי את חולצת הטי שרט שלי מעליי ורצתי אל המים, הרעש של הבוקסות מכל כיוון עם סגנונות מוסיקה שונים שהתנגשו זה בזה חירפנו אותי, צללתי אל תוך עומק המים כמו שהייתי עושה מאז ילדותי ונהנתי מכל רגע של שקט.חייכתי כשזכרונות ילדות מתוקים התחילו להציף את ראשי, כמו הפעם ההיא כשהייתי ילד וחשבתי שזה יהיה מצחיק לעבוד על אמא שטבעתי, היא הייתה עסוקה בלרוץ אחרי אור-לב על החוף ואני ונתנאל שהיינו בתוך המים השפרצנו אחד על השני, ואז פשוט הכנסתי את ראשי למים לדקה ארוכה, הייתי די טוב בזה.בגלל התחביב המשונה שלי להכניס את הראש למים ולהנות מהשקט.נתנאל שניסה להוציא את ראשי מהמים לא ההצלחה נבהל והתחיל לצרוח בהיסטריה שאני טבעתי, אמא נבהלה ונכנסה אל המים עם הבגדים כשהיא צורחת את שמי בהיסטריה.כמו ילד טיפש נתתי לה לשחות עד אליי ואז הוצאתי את ראשי מהמים שאני מתגלגל מצחוק, לקחו לה כמה שניות טובות עד שהאוויר חזר לריאותיה והיא הבינה שזה חלק מהשטויות הרגילות שהייתי נוהג לעשות.היא תפסה בפניי וסטרה בחוזקה על לחיי כזאת סטירה שגרמה לי להפסיק לחייך במשך יומיים שלמים.יומיים שלמים גם לא קיבלתי שלוקים, הוכרחתי לנקות את הדשא בחצר מעשבים, והסיוט הגדול מכולם-לשמור על אור-לב במשך שעתיים.אור-לב הייתה ילדה בכיינית, מרושלת בהליכתה ובעיקר כזאת שלא יודעת לשחק לבד, היא הייתה חייבת שאהיה איתה בכל רגע ורגע.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Genç Kurguבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
