״אז אנחנו נסע באוטו שלך היום?לא נלך ברגל עם אבא?״גלעד שוב שאל את השאלה הזאת, כמו בעשרות הפעמים בחמש דקות האחרונות, אני נאנחתי ושוב עניתי לו במעט הסבלנות שעוד נשארה לי כשאני תוך כדי מורח גבינה לבנה על פרוסות לחם מסודרות בשורה ומניח עליהן גבינה צהובה ופרוסות של עגבניות שרי.תוך כדי קראתי כמה וכמה פעמים לשירה שעוד לא יצאה מהאמבטיה בה הסתגרה כבר כמעט עשרים דקות, העפתי מבט אל השעון שהורה על השעה רבע לשמונה.בעוד שעתיים אני כבר צריך להיות בפאב כדי לפתוח את העסק לכל הספקים, העובדים והמעצבים מטעם צה״ל.זה היה יום רע עבורי, לא התלהבתי מהעובדה שאירוע הוקרה לאנשי קבע יתקיים דווקא אצלנו, אבל הבנתי שהשיקול הכלכלי לפעמים הוא זה שצריך לקבוע.לגמתי תוך כדי לגימות ארוכות וקשוחות מקפה בוץ שהכנתי לעצמי.אבא ישב במרפסת ובהה באוויר כשהוא מעשן את סיגריית הבוקר שלו, אף על פי שידעתי שהוא ער כבר הרבה לפנינו.היו לו נדודי שינה והוא כמעט שבקושי נרדם בלילות.
״שירה, את מוכנה לצאת כבר?אנחנו מאחרים!״צעקתי מהמטבח כשארזתי את הכריכים לתוך שקיות אוכל וגלעד ניסה לעזור לו, בנסיונו הכושל הוא הפיל את אחד מהכריכים שהפרוסה עם הגבינה נמרחת כל כולה על הרצפה.התחשק לי להניע את האוטו ולברוח משם, להשאיר את כל הסיפור המזורגג הזה לאור-לב שחרפה במיטתה אחרי ערב של בילוי, או לאבא.אבל נשמתי עמוק והשתדלתי לא לפלוט קללה ליד גלעד והתחלתי לנקות את הרצפה, שירה צרחה מהמקלחת משפטים שלא הבנתי בטון ילדותי מתפנק.גלעד התחיל להתלונן שהוא מאחר לשיעור ספורט, שהמורה הבטיח שהיום ישחקו כדורגל.אז התפרצתי אל המקלחת מוצא את שירה עומדת על שרפרף נמוך כשהיא מברישה את שיערה שהיה כבר נראה נפוח מסירוק והיא בכתה דמעות של ייאוש.
״אני לא מצליחה לסדר את זה!״היא רקעה ברגלה ומשכה את כתפיה מעלה ״אני רוצה קוקו מתוח, גבוה.״
נאנחתי מרים את ראשי מעלה, ידעתי שהיחידה שהיתה מצליחה לעשות לה את הקוקו המתוח גבוה שלה זו רק אמא.בליבי עוד יותר התמלאתי בכעס כלפי אמא על שפינקה ככה את אחים שלי הקטנים שאט אט גיליתי עד לאיזה רמות.כעסתי כי היא ידעה שהיא חולה, היא בוודאי חשבה על האופציה שתמות, אז למה היא הרגילה אותם לסטנדרטים כל כך גבוהים שבחיים לא נצליח לעמוד בהם?נאנחתי והתחלתי לנסות למתוח את הקוקו של שירה שצעקה בכאב מאצבעותיי הנוגעות בשיערה, אז וויתרתי ופיזרתי אותו חזרה על כתפיה.
״נו שירה, בשביל מה את צריכה קוקו מתוח?זה לא בריא ולא נוח.ניסית לפזר את השיער פעם?״שאלתי בחצי חיוך מתחנף, אבל היא לא נפלה במלכודת שלי, היא צעקה שאני לא מבין כלום והסתגרה בחדרה שלה ושל אור-לב.
״כוסאמ אמ אמק.״פלטתי ברוגז לאוויר ונכנסתי אל חדרן, כשאני פותח את תריסי החלון ומרים את השמיכה ששירה הניחה על פניה במטרה להסתתר, אור-לב בתמורה התעוררה גם היא כשהיא מביטה בי בחצי עין פתוחה ובמבט שואל, הפרעתי לה לישון כנראה.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Teen Fictionבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
