בדרך אל הבית

פרק שמונה עשרה/לסגור חובות.

אור השמש הגיח מין החלון במטבח, שמעון בוסקילה התנגן ברקע כשהוא שר במרוקאית, זמירותיה של אמא הושמעו חלושות.הכיור היה מלא בכלים, השיש היה מבולגן אבל הריח של התבשילים הדהד בכל הבית, נכנס אל תוך הריאות ומגרה את הקיבה.היא התהלכה מצד לצד כמו מרקדת בין כל המאכלים שהיא שוקדת עליהם, לבושה בשמלת בית סגלגלה כששיערה מכוסה במטפחת מרושלת.היא חייכה בזמן שחתכה חתיכות ארוכות של גזר, כרוב, גמבה וחזה עוף.ואז הביטה אליי, מרימה חתיכת גזר ומנופפת בה ״אני עושה לך מוקפץ, הרבה זמן שלא עשית לך, אה ביבי?״היא שאלה ואז צחקקה כשהיא זורקת אל מחבת לוהטת את הירקות החתוכים.עקבתי אחרי אצבעותיה,
הן היו ארוכות מלאות בטבעות זהב, ציפורניה היו בצבען הטבעי וקצרות.על מפרק ידה רשרשו צמידי הזהב שירשה מאמא בגאווה, אני התענגתי על הרעש הנעים.

״מה את מכינה עוד אמא?״שאלתי, והיא צחקקה.

״מה זאת אומרת מה אני מכינה?יש קציצות ברוטב עגבניות, יש בשר ראש עם חרשוף, יש מג׳דרה, יש דגים חריפים ודגים בתנור, יש מרק ירקות, קוסקוס, קציצות ירק, סלט מטבוחה, סלט חצילים, סלט פלפל וגמבה שרופים,סלט ברבה, סלט כרוב. מה אתה אומר כפרה, זה יספיק?״היא שאלה ואני לא עניתי, הבטתי בה בשעשוע, היא בתמורה נענעה בראשה מצד לצד כשהיא מנגבת את ידיה במגבת המטבח שהיתה תלויה על כתפה.
״זה לא יספיק, אני אוסיף עוד משהו.״

ישבתי כך והמשכתי לצפות בה, היא ערבבה, הקפיצה קצצה ולא נחה לשניה, אפילו לא עשתה עצירה קצרה כדי ללגום ממים קרים.השמש המשיכה להאיר את המטבח שלה, המוסיקה המשיכה להנעים ברקע ואני המשכתי להביט בה.ככה רגעים ארוכים זה התמשך, ואז היא כיבתה את כל הלהבות של הגז והסתובבה להביט בי, החיוך שעל פניה התפוגג במעבר חד והיא נעשתה למודאגת ורצינית, היא הביטה בי מתקרבת אליי כשהיא מניחה את כף ידה על כף ידי,
״עילאי, אתה חייב לי, אתה חייב.תחזור הביתה.״היא אמרה, אני הבטתי בה מבולבל, מסרב בראשי, והיא המשיכה לומר את צמד המילים אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב.

התעוררתי מתנשף ומזיע, הכרית שלי היתה רטובה לגמרי וגם החולצה שלי היתה ספוגה כולה.הרגשתי איך בית החזה שלי עולה ויורד במהירות.קמתי בזריזות מהמיטה כשאני מרגיש את ראשי מסתובב, התהלכתי בטירוף אל המקלחת כשאני משיל מעליי את הבגדים ונכנס אל המקלחון, פתחתי את המים הקרים ונתתי לגופי להתקרר תחת זרם המים הקפואים.סיבנתי בחוזקה את גופי, לא נרגעתי עד שהרגשתי איך עורי מתחיל לשרוף תחת הליפה שהתחכחה על גופי.

״בוקר טוב אחי, מה שלומך?״לביא הופיע למולי, הקפה השחור שלי היה מר וכהה במיוחד הפעם.ערבבתי אותו ללא הרף עד שהוא כבר איבד את הטמפרטורה הרותחת שלו.הרמתי את עיניי בעייפות כבדה אל לביא שהיה נראה רענן ועליז על הבוקר, אז הורדתי את עיניי חזרה אל כוס הקפה שלי וגמעתי ממנה סוף סוף אחרי דקות ארוכות שבהיתי בה סתם כך.״אז אני מבין שלא משהו...״הוא מלמל בהרמת גבה ואז נכנס אל הבר כשהוא מתחיל להכין לו לימונענע גרוס, משהו שרק חיזק את ההרגשה שהוא קם הבוקר עליז, הרי למי יש סבלנות לגרוס לעצמו לימונענע בשעה רבע לשמונה בבוקר?, הבטתי בו בחוסר סבלנות כשהוא הרעיש במיוחד עם המכונה ואז קמתי עם כוס הקפה שלי ויצאתי החוצה, מצית לעצמי סיגריה כשאני מביט בפועלים סיניים שעבדו מעבר לכביש על פאב חדש כנראה שעומד להפתח.