היי אהובות,
אז הסיפור הזה מתקדם בקצב איטי, עם המון דמויות, אני יודעת כמה זה קשה להכיל כל כך הרבה דמויות אבל לכל אחת יש מטרה ותכלית בסיפור הזה.
רציתי לשתף אתכן שכדי להיות מדויקת בכתיבה סביב הנושא הכל כך כאוב הזה של פינוי גוש קטיף (לטעמי זה היה גירוש), אני שוקעת לתוך עשרות סרטונים וסרטים מהפינוי שקרה, ומסרטונים מההווה, על משפחות שלמות של אנשים שלא הצליחו להשתקם אפילו אחרי 15 שנה, לא פוצו על יד המדינה.קשה לי מאוד לנבור עמוק לתוך זה, זה עושה לי כל כך כואב בנשמה, אבל אני יודעת כמה זה חשוב להתעמק ולדעת את ההיסטוריה שלנו כעם יהודי.ובמקרה הזה, ההיסטוריה לא כל כך רחוקה, עברו בסך בכל חמש עשרה שנה.
לא הייתה שום נקודה שהובילה אותי כדי לבחור לכתוב דווקא על הנושא הזה, הייתי ילדה בת שבע בסך הכל כשזה קרה ולא זכרתי יותר מדי מזה, אבל ככל שהתבגרתי לא הפסקתי לשאול שאלות, למה לא כל החיילים סירבו פקודה? למה עם ישראל לא נלחם יותר למען האחים שלהם? למה חברי כנסת ימניים עם השקפה אידואלוגית תומכת בהתיישבות לא נאבקו? יש לי המון שאלות לא פתורות, ואני בטוחה שחלקכן לא תסכימו איתי, שלחלקכן יש דעה שונה לגבי הנושא.וזה בסדר כמובן.
אני התלבטתי המון לפני שבכלל התחלתי לכתוב את הסיפור, הנושא הוא כאוב, שנוי במחלוקת והוא קרה כשרובנו היינו ילדות קטנות, אז אני מבינה למה עדיין הסיפור הזה לא נצפה ומדורג כמו סיפורים אחרים שלי, ואני מוכנה לשלם את המחיר.אני שלמה עם עצמי על כך שבחרתי לקחת נושא כזה ולשים אותו פה על השולחן של וואטפד שמלא בסיפורים די שיגרתיים.
רציתי להציע לכולכן, באמת לכולן, ללכת ולראות קצת סרטונים על הגירוש.ראשית, זה יעזור לכן להכנס עמוק יותר אל העלילה, אבל הכי חשוב, זה חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל.וחשוב שכולנו נדע שיש כאלה שעבורם המילה בית לא מובנת מאליו בכלל.חשוב שנדע שיש הרבה אנשים שנרצחו בפיגועים בגוש קטיף, חשוב שנדע שיש הרבה חיילים שהיו במאבק פנימי האם לסרב פקודה או לקחת חלק בזה.חשוב שנדע שיש אפילו אנשים מכוחות הצבא והמשטרה שפשוט התעלפו והתמוטטו במהלך הפינוי כי כנראה שהנפש שלהם השפיעה על הגוף, הם לא הצליחו לעמוד בזה.חשוב שנדע שיש אנשים מגוש קטיף שעדיין חיים בקרוונים ואין להם בית משלהם.חשוב שנדע שיש אנשים מגוש קטיף שעדיין פגועי נפש, בדכאון, חרדות ופוסט טראומה.
אני מודה לכולכן על הפתיחות לקרוא סיפור שאולי לחלקכן הוא לא כל כך נוגע או מדבר, לחלקכן הוא כאוב מדי, לחלקכן הוא לא מוכר, אבל אתן כמו תמיד כאן לצידי, תומכות בי ומלוות אותי, פשוט נותנות לי את הכח להמשיך ולכתוב לכן כל מה שהנפש שלי חפצה בו.
אוהבת,
ליה💓
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Genç Kurguבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
