בדרך אל הבית

פרק עשרים/סיוט

🎵?מור-כואב כמוני🎵

״זה לא לעכשיו עילאי.״היא אמרה ואחר כך נאנחה לייאוש, אני בתמורה גלגלתי את עיניי, הרגשתי איך כף ידי מתהדקת סביב ההגה.גמעתי רוק, מגלה איפוק.קבענו שנדבר כשאגיע להחליף אותה בבית עם הקטנים.

כל העניין של המשמורות הקשה עליי, העובדה שאור-לב לא הייתה כדי להחליף אותי, גרמה לי להחסיר כמעט את כל הערבים בפאב שלנו, מלבד שישי שבת בהם גילת הייתה מגיעה אל הבית שלנו יחד עם בעלה והילדים והייתה שומרת על כולם במשך השבת.יאמר לזכותה של גילי שאף על פי שהיא הייתה אמא בעצמה לשני ילדים קטנים, בעלה היה שוטר והיה נמצא הרבה שעות מחוץ לבית, היא בכל זאת מצאה מקום וזמן לאחים הקטנים שלי והעניקה מעצמה המון.הרגשתי לבד, עם עול כבד על הכתפיים.לביא ניסה להבין אותי ולהכיל אותי, אבל ידעתי שהוא מתקשה לתפעל את המקום לבדו, במיוחד את עניין הניירת וההזמנות שהיה התפקיד שלי.הוא לעומתי היה מפוזר ומבולגן וכדי להתעסק בתחום שלי היה צריך לשמור על סדר תמיד ולדעת איפה נמצא כל טופס וכל חוזה.

את משך היום עד לשעה רבע לשבע העברתי בפאב, ניסיתי להספיק כמה שיותר כדי לצמצמם פערים שלא יווצרו בזמנים שאני לא נמצא.גם עזרתי קצת ללביא לתפעל את הברמנים כשהסחורה של האלכוהול הגיעה והיה צריך לסדר את הכל.הטבחים כהרגלם הסתכסכו ביניהם ומצאתי את עצמי שוב מנסה לגשר, איתם גיליתי סבלנות משום שטבחים טובים ועם מוסר עבודה היו מצרך יקר בשוק.בדרך כלל טבחים ושפים הם אנשים קשים עם אגו ועצבים, עד כדי כך שזה מקשה עליהם לתפעל את הפיק במטבח.אבל הטבחים שלי היו מצוינים, אפילו גושן אמר שהוא די מקנא שהצלחתי להשיג כאלה מוכשרים למטבח די פשוט בפאב.

כשהגעתי אל הבית שמעתי כרגיל צרחות מתוך הבית, פתחתי את הדלת ומצאתי את בניה וגלעד רבים על איזה פאזל של ארבע מאות חלקים שרק מלהסתכל עליו הרגשתי שאני חוטף חתיכת כאב ראש, הם משכו את הקופסה מצד לצד עד שהחלקים פשוט התפזרו על כל הרצפה ועפו לכל עבר, גילי נאנחה ונראתה שפופה, היא לא צרחה ולא דיברה מילה.היא פשוט התיישבה על הרצפה כשהכיסוי ראש שלראשה כבר היה פתוח ומשוך לאחור חושף את שיערה הבהיר שהרבה זמן לא ראיתי.בניה וגלעד המשיכו להתווכח גם כשכבר הפאזל היה מפוזר מסביבם.סגרתי את הדלת אחריי ונעמדתי ביניהם.

״גילי תעזבי את זה, את ממש לא אוספת במקומם.קדימה, תתחילו לאסוף את כל זה.״אמרתי באסרטיביות והם בתמורה נאנחו, בניה כטבעו ניסה להתמקח איתי, הוא אמר שיאסוף את כל הפאזל בתמורה לכך שאזמין לו מגש פיצה עם תוספת של אקסטרה גבינה, הוא כבר התחיל לספר איך הוא ימרח מעליה קטשופ ויתמוגג מכל ביס.

״תרגע, אדון אייל שני.שום פיצה לא תהיה פה, אתם צריכים להתחיל לאכול אוכל נורמלי, היום נבשל ארוחת ערב.״מלמלתי, גילי הביטה בי בחצי חיוך מהרצפה ואז קמה והתנערה כשהיא מתקדמת אל המטבח.אני התהלכתי אחריה, כמובן לא התכוונתי לשכוח את השיחה שקבענו.הייתי מסוקרן עד אין סוף לגלות למה בניה זרק את המשפט על נתנאל, האמת היא שיותר חששתי לגלות את האמת מאשר הייתי סקרן.פחדתי לגלות על נתנאל אחינו הבכור דברים שלא אוהב לגלות.