בדרך אל הבית

פרק שלוש עשרה/לזכור לשכוח

״איזה פקק, אינעל דינק העולם הזה!״לביא הכה על ההגה, כשהוא צופר צפירה ארוכה וחזקה שגררה אחריה שובל של צפירות.הכניסה לירושלים מעולם לא הייתה פקוקה יותר, מסתבר שהיה חשד לאירוע של מחבלת מתאבדת, המשטרה חסמה את הכביש וככה נוצר פקק מטורף.אני נאנחתי ופתחתי את החלון של הרכב כשאני מצית סיגריה ויוצא מהרכב, לביא הביט בי וביקש בעצבים שאצית גם בשבילו.נשענתי על הרכב והבטתי באנשים שאיבדו סבלנות בדיוק כמו בלביא מבעד למכוניות.הבטתי שוב ושוב בהודעות הרבות שהציפו את הטלפון שלי, אור-לב התחננה שאחליף אותה הערב כי יש לחברה הכי טובה שלה דניאל יום הולדת.ידעתי כמה דניאל חשובה לה, הן היו חברות ילדות עוד מאז הישוב, בין האנשים היחידים שהכרתי שלא התנתקו זו מזו מרגע שפיזרו אותנו ועד לעכשיו.אבל בתוך תוכי, לא היה לי סבלנות לערב נוסף עם האחים הקטנים שלי, עם כל הכבוד ליום ההולדת של דניאל, הבית שלנו לא קל בכלל.הילדים עוברים משבר, מה שמתבטא בבכי משום מקום, ריבים, מכות, הרבה שאלות שאין לי מאיפה להתחיל לענות עליהם.הרגשתי שזה לפעמים כבד עליי, שאני פשוט צריך את האוויר לנשימה הזה.

״טוב יאלה כנס, הם מתחילים לשחרר את הפקק.״לביא קרא לי מתוך האוטו, זרקתי את הסיגריה אל הכביש וכיביתי אותה ברגלי.הנסיעה עברה די שקטה, בכל שנה כשהיינו נוסעים אל האזכרה של אביאל האווירה הייתה די מתוחה, זה פשוט הציף לכולנו את כל מה שקרה בגירוש.

כשהגענו להר הרצל המשטרה חסמה את המשך הדרך שלנו, הבטנו זה בזה ותהינו מה עוד יכול להשתבש.חייל מג״ב התקרב אלינו כשהוא מתחיל לתחקר אותנו לשם הסיבה אליה הגענו.
״וואלה אח שלי, הגענו לאכול פה במבה וצ׳יפס, אנחנו פשוט במאנצ׳ של החיים וחשבנו שזה מקום רומנטי לבלות בו.״לביא התחכם איתו, הוא היה עצבני עוד מהפקק.החייל עיקם את פרצופו לתשובתו וביקש מאיתנו להמתין, לביא לא קיבל את זה והתחיל לצעוק ולקלל.״חלאס ימזדיין הם לא ישחררו אותנו מפה.״אמרתי בחוסר כח, הייתי תשוש והרגשתי שאני רק מת לעבור את היום הקשוח הזה.ישבנו שם כמו שני דבילים ברכב, מחכים למישהו שיבוא לשחרר אותנו, זיו התחיל לשלוח לנו סמסים.הוא תמיד היה לחוץ כשמישהו לא עמד בזמנים, כיאה לקצין בסיירת אגוז.אני ולביא סיננו אותו, לביא עישן סיגריות בשרשרת וכך גם קילל.אני החלטתי לצאת מהרכב אל החיילים, לנסות להבין מה הבעיה שלהם.

זיהיתי חבורת חיילי מג״ב עומדים במעגל קטן ומצומצם, הם דיברו תוך כדי במכשירי הקשר ונראו נסערים.התקרבתי אליהם ובתמורה אחד מהם יצא מהמעגל מתקרב אליי.
״אח שלי, תתרחק.״הוא קרא לעברי ואני התקרבתי עוד יותר ״אתה לא מבין עברית?!״

״מבין מבין, מה שאני לא מבין זה למה לעזעזל אתם לא נותנים לנו להכנס לבית העלמין?״שאלתי.

״כשהחבר שלך ילמד איך לדבר לשוטר בתפקיד אני אכניס אתכם, בינתיים תחכו בלי להפריע לנו ברכב שלכם.״אותו החייל ממקודם קרא לעברי מתוך המעגל כשהוא נראה עצבני.