היא העיפה לעברי מבט קצר וסוקר, חיוך פלרטטני על פניה, שיערה היה מסודר בגלים גלים על ראשה, שמלה אדומה ואדוקה לגופה.היא שיחקה בקשית בין שיניה ואז הורידה את מבטה ממני בחזרה אל החברה שלה שישבה בניגוד אליה והראתה לה משהו בטלפון.
"כוסראבק הערס עם האביתר הזה!"לביא מחה בכף ידו בחוזקה על הבר גורם לכוס הבירה שלי כמעט להחליק אל הקצה, הוריד שעל מצחו נראה כאילו עומד להתפוצץ.גמעתי באדישות מהבירה וגיחכתי.
"מה הפעם הדבע הזה עשה?"שאלתי, אביתר היה מנהל המשמרת שלביא התעקש לקבל לעבודה בטענה שהוא בחור אנרגטי שיודע לפלרטט עם לקוחות ולמשוך אותם להגיע חזרה אל הבר, לי הוא תמיד היה נראה כמו בחור שנתקע אי שם בגיל ההתבגרות ולא עבר את זה. מעולם לא חיבבתי אותו במיוחד אבל הנחתי ללביא לקחת את ההחלטות בנוגע לעובדים שלו, גם אם לפעמים הוא דפק את עצמו.
"הוא עשה לי הזמנת מלאי של האלכוהול כמו אהבל עם תעודת הצטיינות, אין אני אומר לך, אני חייב לפטר אותו, כוסאמאמאמק!"לביא אמר וגופו תיזז בחוסר רגיעה, אני רק נאנחתי והעפתי לעברה שוב מבט, היא עמדה באותו המקום, הפעם החברות שלה לא מקיפות אותה, רק היא ועיניה שלא הרפו ממני.היא הבחינה בי מביט בה ומבעד לשפתיה נקרץ מעין חיוך שהיה נדמה שהיא לא הצליחה לשלוט בו.לא חייכתי חזרה, רק תהיתי אם לגשת אליה או להיות מספיק סבלני ולחכות עד שהיא תגיע הישר אליי.
"פי איזה דבר!"לביא אמר כשהבחין בקרב המבטים שלנו, הוא חייך ואז הצביע על מסך הטלפון שלו שם הייתה תמונה של החברה שלו, איה סוארץ,
"לא משנה כמה יפות הן, אין דבר יותר יפה ממנה ביבי, אני נודר."
הנהנתי בשתיקה.אולי קצת קנאתי בלביא, הייתי רגיל לשותפות שלנו ברווקות, בתחושת התלישות, בלב החופשי והלא מאושר.ועכשיו הוא מצא את המקום שלו, בכל הזדמנות שהייתה לו הוא דיבר על איה, השוויץ בתמונות שלה ובילה איתה.ואלה היו הרגעים הבודדים בהם ראיתי זיק של חיות שחודר לעיניו הכבויות, העיניים שמשותפות לכל מגורשי גוש קטיף.
"נו למה אתה לא הולך אליה יא זין, זה פשע מאורגן לא לגשת."הוא דחק את מרפקו אל צלעותיי, אבל לא הייתי צריך כי היא כבר התקדמה אלי בצעדים איטיים ומענטזים, לרגליה נכרכו עקבים שחורות ומבריקות עם שרוכים שהקיפו את רגליה.היא הזיזה את שיערה לאחור ושוב חייכה חיוך רחב ככל שהתקרבה, לביא נותר כמו אדיוט להביט בה ואני בתמורה דרכתי עליו, הוא הבין את הרמז והתנער בגופו כשהוא מסתלק. היא נעמדה למולי ואני בתמורה משכתי ליד גופי כיסא גבוה מסמן לה לשבת,
היא התיישבה לידי ונראתה נבוכה מעט, אבל עיניה שפתאום מקרוב בלטו בגוונים של ירוק ודבש הביטו בי בשובבות, היה בהן אפילו משהו ילדותי עד כמעט בתולי.
"כנראה שאם לא הייתי מגיעה עד אליך בחיים לא היית ניגש."היא זרקה לאוויר וקולה היה מעט ילדותי כמו המבט שלה.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Tienerfictieבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
