היא נכנסה אל הפאב לבושה בשמלה ארוכה בצבע כתמתם, שיערה היה קלוע לצמות ארוכות ארוכות ועל צווארה שרשראות רבות.הבטתי בלביא שנראה דרוך, הוא לגם באיטיות מכוס של משקה תוסס וניסה להראות די אדיש.היא התקרבה אלינו בחיוך מצומצם ועיניים עצובות.ידידה שהכרתי פעם בלימודים אמרה שיש לנו המגורשים, איזה משהו עצוב בעיניים, לא משנה כמה נחייך ונצחק.אני הכחשתי בכל תוקף, ופתאום כשהבטתי בשירה ויסמן וגם בלביא יכלתי להבין על מה היא דיברה, העיניים שלהם הסגירו אותם, שום דבר כבר לא באמת יצליח לרגש אותם.אפילו לא אהבה.
״אני לא מאמינה שהמקום הזה פאקינג של שניכם, אתה-״ היא הסתכלה עליי ״הייתי בטוחה שיצא ממך איזה עורך דין שינסה לדפוק את המדינה הזאת בכל מחיר.״גיחכתי לדבריה, היא בתמורה חזרה להביט בלביא ששתק וזרק מבטים קצרים תוך כדי לעברם של הברמנים, הוא תחב אל שפתיו סיגריה והצית אותה כשהוא עושה הכל כדי לא להביט בשירה ויסמן.זה היה מוזר לראות את הילדה הכי יפה בכל הגוש פתאום עומדת למולנו כשהיא בת שלושים ושתיים, כבר לא ילדה.
״טוב אני אלך לראות שהכל בסדר שם, היה כיף לראות אותך.״אמרתי וניגשתי לנשק את לחייה, היא בתמורה אחזה בפניי מביטה בי ארוכות.
״מה שלום ההורים שלך?״היא שאלה במבט מודאג, לביא מיד הרים את ראשו מהמעפרה אל שירה, אני גמעתי רוק ושתקתי.ההורים שלי היו הראשונים לקבל את כל הכדורים מטווח של אפס.כולם ידעו זאת, וכולם ידעו שמשפחת לוי לא תחזור להיות מה שהיתה בגוש קטיף.
״בסדר״שיקרתי.
״אמא שלו מתה, מסרטן.״לביא הבן זונה אמר מביט בי במבט כועס.שירה בתמורה הביטה בי בזעזוע, מניחה את כף ידה על שפתיה, עיניה הבריקו.״לפני שבועיים.״לביא הוסיף, ואני בתמורה הבטתי בו במבט רצחני, כשאני מעיף את המעפרה אל הרצפה, גורם לרעש של התנפצות זכוכית, שירה הביטה בנו בזעזוע, אבל לביא המשיך להסתכל עליי כשהוא לא מתרגש.
״ביי שירה.״נשקתי על מצחה והתרחקתי.העפתי מבט אל כיוונו של הבר וכשראיתי שהכל בסדר נכנסתי אל המשרד, טורק את הדלת אחריי.התחשק לי להעיף הכל, לשבור כל דבר שנקרה בדרכי, אך במקום זאת חיפשתי את מספר הטלפון של יובל, גוללתי וגוללתי, ולה לקח קצת זמן לענות.היא הייתה שכנה בדירה הקודמת בה גרתי.ממש מולי.בהתחלה היא הייתה משתמשת בתכסיסים ישנים כמו לבקש ממני לתלות תמונה או לתקן איזה מכשיר מקולקל.אחר כך היא כבר עברה להיות יותר ישירה, היא פשוט הייתה מחכה שאגיע לבושה בבייבי דול ובקבוק יין ביד. לאט לאט מערכת היחסים שלנו נהפכה לכזאת, כשרצינו להתפרק ללא מחוייבות או יותר מדי דיבורים היינו פשוט מופיעים זה בחייו של זו, מגלים כל פינה בגוף, אבל שום סוד כמוס.
״הרבה זמן שלא דיברנו.״היא ענתה, הטון שלה היא מעט נעלב, אף פעם לא הצלחתי להבין את זה, אילולא הייתי מבהיר בכל פעם מחדש שאין לי שום כוונה להתחייב לקשר, ושום רגש לא יהיה מעורב, הייתי יכול להבין אותה.אבל אף פעם לא השלתי אף אחת, הייתי מדגיש תמיד בראשית הקשר שלא יצא מזה כלום, רק סיפוק מיני. ויובל הרי ידעה בדיוק כמוני את סוג מערכת היחסים שלנו שכמובן היא הסכימה לו.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Genç Kurguבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
