״אז אתה אחיו הגדול של בניה?״היא הביטה בי מבעד למשקפיה העגולות שעל קצה חוטמה.הנהנתי והיא תוך כדי דפדפה במה שהיה כנראה התיק האישי של בניה.היא נאנחה ונשענה לאחור כשהכיסא שלה חורק.היא אספה את תלתליה האדומים לפקעת מרושלת, לגמה מכוס הקפה שלה והרימה את עיניה אליי.״המצב שלו לא טוב, בכלל.״היא סוף סוף פצתה את פיה, וסגרה את התיקיה של בניה.
״ספרי לי על זה, אני בליתי איתו את כל הלילה במיון, כדי שיעשו לו חמישה תפרים בשפתיים.הוא חזר אל הבית עם פלסטר עלוב שכנראה אחד מהמורים אילתר.״יריתי לעברה משלב את ידי על החזה, היא בתמורה הביטה בי בהרמת גבות ולגמה שוב מכוס הקפה שלה.מנהלת בית הספר של בניה הייתה עם פרצוף מרגיז ומתריס.
״לא התכוונתי למצב השפתיים שלו, אח שלך מעורב לאחרונה בהמון קטטות בבית הספר.הוא שלח לא פעם אחת ילדים למיון בהתקפי הזעם שלו, אני שוקלת להוציא אותו מהמסגרת שלנו.״היא אמרה באדישות מעצבנת, התחשק לי להעיף לה סטירה לפנים שתגרום לתווי הפנים שלה לזוז במעט.
״אמא שלו מתה, לפני שבועיים.מה חשבת שהוא יעשה?ילטף את החברים שלו?או אולי יעביר סדנת ויפאסנה?״
״אני מבקשת לשמור על דיון מכבד.״היא הביטה בי במבט קצר סבלנות, ואז נאנחה ״בהתייעצות עם יועצת בית הספר הוחלט לערב את הרווחה בעיניין, בגלל שבבית קרה משהו טראומתי עבור בניה.אני יודעת שאמא הייתה דמות דומיננטית בחייו, אני חושבת שהנושא צריך להיות מטופל על ידי גורמים מקצועים.זה כבר מעבר למה שידנו יכולות לקחת בו חלק.״
הרמתי את מבטי אליה.
״הרווחה כבר מודעת למצב שלנו, עוד לפני שאמא נפטרה.״
״אוקיי, אז עכשיו היא תצטרך לקחת חלק יותר פעיל ולהתערב.״היא זרקה לאוויר כאילו שזה דבר מובן מאליו.
גלגלתי את עיניי, הייתה לי התנגדות מוחלטת להתערבות של הרווחה, אמנם לא ששתי לעבור לגור בבית.אבל לא יכלתי לדמיין את האחים הקטנים שלי עוברים להיות תחת אחריותה של עובדת סוציאלית, הספיק לי לשמוע על כמה וכמה סיפורים לא מחמיאים במיוחד לרווחה.פחדתי לחשוב על כך שהאחים שלי יגדלו בבתי אמנה, אצל אנשים זרים.לא יכלתי לדמיין את התגובה של אמא אם הייתה לה אפשרות להגיב, ידעתי שהיא הייתה יוצאת מדעתה, היא הייתה כועסת עלינו, הגדולים שלה.
הלב שלי פעם בחוזקה, רגלי רעדה ורציתי להעיף את כל החפצים שהיו מוטלים על שולחנה.
יצאתי ממשרדה כשלא נותרו יותר מדי מילים בפי, הבנתי שבזמן הקרוב אצטרך להגיע להחלטה.החלטה שתחרוץ את גורלם של האחים הקטנים שלי.בתוך תוכי חששתי לקחת אחריות, לעבור לגור חזרה בבית ידרוש ממני מחויבות למשפחה שלי.אני לא בדיוק הייתי הבן אדם המתחייב.רק מלחשוב על זה החרדה החלה לחלחל בכל איבריי.אולם לא הצלחתי לדמיין את האחים שלי גדלים בפנימיה, או במשפחות אומנה.הם גדלו לאמא שדאגה וטיפלה בהם עד הרגע שלא הצליחה עוד לעמוד על הרגליים.גם כשלא היה לנו כלום, היא הצליחה לגרום לבית להראות מטופח ונקי.גם כשהמקרר היה ריק, היא הצליחה לאלתר סירים על גבי סירים כשהם ממלאים את המקרר.אמא, גם בימיה האחרונים במחלקה האונוקולוגית לחולים סופניים, דאגה לחלק לגילי הוראות כיצד לכבס את הבגדים של הקטנים, ואיך להתאים להם את הבגדים.על מי שצריך להשגיח כשהוא עושה שיעורים, למי צריך למרוח משחה לפני שהוא עולה לישון.כל כולה התמסרה בכל חייה לטיפול בילדיה.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Teen Fictionבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
