חייבת להבין,
לאחרונה מפרק לפרק ירדו לי התגובות ברמה משמעותית. עכשיו אני מבינה שנעלמתי לתקופה מאודדדד ארוכה, אבל אני רואה כמות צפיות, רואה הצבעות. למה אתן לא מגיבות לי? האם זה הסיפור שכבר איבד את הטיימינג? או שאתן מתעצלות? או שאולי זו אני שפשוט נותנת את זה בכל מקרה ואז אין באמת סיבה להתאמץ...?
אני יכולה להגיד שבאמת יוצאת לי הנשמה על כל פרק, הסיפור הזה לדעתי הוא הסיפור הכי טוב שכתבתי. מכל הבחינות, העלילה, הסגנון כתיבה והניסוח, עצם העובדה שכתבתי סיפור מנקודת מבט של גבר ולא של אישה... באמת שאני חושבת שהסיפור הזה הוא אולי הפרי היחידי שלי שיכול לצאת לכדי ספר ממשי (מלבד ׳רק בזכרונות׳)
אני מנסה לקבל פה חשק לכתוב אז אני מחפשת בנרות סיפורים שבנות כותבות בו ברמה גבוה ועמוקה כמו שאני אוהבת, ובינתיים יש רק שתיים שהצלחתי לשרוד אחרי פרק אחד מבלי להתפחלץ מהניסוח או מהעלילה הכה צפויה (הילד הרע הילדה הטובה, הסיפור עם האח של החברה הכי טובה שלה)
אז אני לא מבינה מה לא עובד כאן... אבל יודעת שאם זה ימשיך ככה אחזור לכתוב למגירה כי מבחינתי זה בערך אותו דבר... אשמח באמת לשמוע מכן בכנות...ובהזדמנות זאת חייבת לציין שהספר @shira__4 "אור״ מהמם, וכמובן שראיתי את ההמלצה אצל האחת והיחידה noya1212 noya121212 , שמוצש האחרון קראתי את הסיפורים שלה עד 4 בבוקר (כלבה בגללך לא קמתי לעבודה) .
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Novela Juvenilבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...