היי לכולן,
מישהי ממכן העירה את תשומת ליבי לגבי אזהרה לקראת תוכן קשה בפרק.אז אני אומרת עכשיו, התוכן בסיפור יהיה קשה, כמעט בכל פרק יהיה עיסוק בשכול, במאבק נגד צה״ל, מילים קשות נגד החיילים.גם לי קשה לכתוב מילים כאלו, גם לי יש אח לוחם בצבא, וקרוב משפחה שנרצח בפיגוע.אבל אני נכנסת אל הדמות של נער שגירשו אותו מהבית.אף אחד מאיתנו כנראה לעולם לא ידע איך זה מרגיש, והמטרה שלי זה לנסות להעביר לו במעט קצת ממה שאנשים שם עברו והרגישו.גם אם זה קשה.לפעמים אנחנו קוראים או רואים ספרים ותוכניות שקשה לנו איתם, אתן תעשו את הבחירה שלכן אם אתן מסוגלות להתמודד עם התוכן הזה או לא, אני לגמרי אבין ואקבל.הזהרתי מראש שהנושא שנוי במחלוקת.
אוהבת אתכן מאוד מאוד,
ליה💓
שנת 2005;
״אני לא מבין, מה התכנית שלכם?״לביא שאל בחוסר סבלנות, טלאור נראה שקוע במחשבותיו, הוא הרי כבר כמה חודשים לא איתנו באמת.מאז מותו של אביאל.זיו נראה דרוך כשהוא ישב על הרצפה עם המפה שלו, ורם היה עסוק בלהתלוצץ עם שירה ויסמן, מה שלדעתי גרם ללביא להיות עצבני.
״אנחנו נגיד לאחים הקטנים להסיח את דעתם של החיילים, אנחנו בינתיים נתחמק וננעל את עצמנו פה במועדון של הנוער, קניתי כבר שרשראות ברזל ומנעולים, במידה וזה לא יגרום להם לעזוב אותנו, קניתי כמה פצצות סירחון.״זיו אמר, הוא שיחק בפיאותיו, הכיפה הסרוגה הגדולה שעל ראשו זזה מעט הצידה.״שכל אחד יהיה מוכן עם מזוודה עם בגדים שיספיקו לחודש, אוכל, תפילין ושמיכות.״
״אתה בטח צוחק עליי, לא זיו?״שירה ויסמן הביטה בו בעיניים ספקניות, שיערה היה חלק וישר על גבה, שפתיה האדומות הוטו הצידה בחיוך.זיו נענע לסירוב, הוא אפילו לא השמיע קול, הוא היה מאוד רציני.ידעתי לזהות את הטירוף שבעיניו.כשהיא הבינה שהוא לא צוחק היא קמה מהפוף עליו נמרחה וישרה את החצאית הפרחונית שלבשה ״מה זה, חסמבה?אתה באמת חושב שהפצצות סירחון שלך והשרשראות בשני שקל שקנית יעזרו לנו להשאר פה בגוש קטיף?אני עפה מפה, אתם ממש התחרפנתם.״
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Ficção Adolescenteבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
