בדרך אל הבית

פרק תשע/כלבת שמירה

שנת 2005;

הבטתי בכוכבי השמיים שהתחילו לצאת אט אט, רעש הגלים התנפץ כשפגש בחול הלח, אני הבטתי בו ותהיתי כמה זמן ישאר לי להנות מהנוף הזה.בכל פעם שחשבתי על החלטת הממשלה כל דמי ביעבע, ביום אחד קם מנהיג ומחליט לפנות את פשוטי העם מהבית שלהם.לא היה אכפת לי מהפולטיקיה, לא עניין אותי השלום המיוחל, גם לא הנסיון להרגיע את הפיגועים.שום דבר לא ישנה את המצב, ובטח שלא יחזיר את המתים שמתו על קדושת אדמת ארץ ישראל.
מספיק היה לחשב את כמות המשפחות בישוב ששכלו בן משפחה בפיגוע או מלחמה, כמעט כל משפחה שניה ולהבין כמה אנשים בגוש קטיף הקריבו את נפשותיהם למען הרצועה הכי יפה במדינת ישראל.
חשבתי על מה אוכל לעשות, בליבי הייתה תקווה שאפשר לשנות את ההחלטה.רק לא מזמן חזרתי מהפגנה מול הכנסת, לא הספקתי מרגיש את העם תומך בנו, לא הרגשתי שיש מישהו שמבין את הפחד שלנו מלאבד את הבית.הייתי מלא בכעס, בפחד וכאב.אז ברחתי כמו תמיד, אל הדיונות, אל הכרית הנוחה של החול.אל השמיים והים.

״מה זה?״שאלתי כשלביא וזיו הביטו בי בחיוך ערמומי כשהופיעו למולי עם שקית שחורה, הם ידעו שאהיה בים.כולם כבר ידעו שזה המקום אליו ברחתי, בכל הלוויה של מישהו מהיישוב הייתי בורח לשם, עד שיום אחד הם החליטו לחפש אותי, מוצאים אותי שרוע על החול כשאני נהנה מהאוויר הצח, הם כעסו, זה היה נראה להם שאני לא נותן כבוד ראוי למתים, במקום ללוות אותם במותם אני הולך להשתזף בים, אבל לי לא מעולם לא היה אכפת מה נראה לאחרים.האמת היחידה היא שלא האמנתי בזה, בכל ההצגות, העדפתי להתבודד ולהתרכז כל כולי בכאב, לא במה שהיה מסביב.

״רימוני הלם, אנחנו נסתגר במועדון של הנוער ונזרוק אותם מעבר לחלונות.״זיו נראה מרוצה מעצמו ״עשינו עיסקה עם הבדואים המזדיינים, שש מאות שקל הם לקחו.״

הבטתי בהם למשך שניות ארוכות, ניסיתי להבין אם הם רציניים, אז פתחתי את השקית וראיתי שהם לגמרי רציניים.גיחכתי מנענע את ראשי כלא מאמין, הם בתמורה הביטו אחד בשני בבלבול ״תגידו לי מה אתם מפגרים?!״אמרתי כשאני סוגר את השקית ״מה אתם רוצים לזרוק על חיילים רימוני הלם?!מה אנחנו...מחבלים?!נערי גבעות?!מה זה החרא הזה, אני לא מוכן לזה.״אמרתי נחרצות ופיו של לביא נפתח לרווחה, זיו לעומתו לא היה בהלם הוא גלגל את עיניו ולקח את השקית מתוך ידי כשהוא מתחיל ללכת.

״פחדן.״הוא זרק לעברי.

לביא נותר לעמוד מולי עדיין המום, הוא נאנח והתיישב על החול עם ידיו על ראשו.כשרגלו רועדת.אני הוצאתי סיגריה שגנבתי לאבא מכיס מכנסי הג׳ינס שלו כשהוא התקלח והצתתי אותה.״אני לא מבין, לא אמרת שצריך לפעול?לעשות משהו?לא קיללת את המדינה?״הוא אמר מביט בי עדיין בשוק, אני הוצאתי את העשן מפי בצורת טבעות והבטתי בו באדישות.הוא בתמורה קם ממקומו מנער את גופו מהחולות, ממשיך לעמוד וממתין שאדבר, כשלא דיברתי הוא הכה בגבי במטרה להעיר אותי במחשבותיי, אך אני לא צללתי אל מחשבות, פשוט עדיין הייתי די המום לכך שהם הלכו וקנו מבדואים רימוני הלם.