בדרך אל הבית

פרק חמש/להעלם

״נו, אז היה משהו מעניין?״שאלתי בחצי חיוך כשמצאתי אותו יושב במשרדי, הוא עשה סידור עבודה שבועי של כל העובדים.הוא הסתובב חצי סיבוב, מביט בי ואז מסתובב בחזרה אל עיסוקיו כשהוא ממשיך לשרבט על הדף.נאנחתי והתיישבתי על כסאי, שלפתי סיגריה מקופסת הסיגריות שלו, כשאני מחפש בכיסי מצת, הוא בתמורה זרק לעברי מצת כחולה והמשיך לכתוב בזריזות.

״לא היה כלום.״הוא הניח את העט בחוזקה על השולחן ״היא באה לספר לי שהיא מתחתנת,עם איזה מדריך ליוגה או משהו כזה שהכירה בטיול האחרון שלה בהודו.״הוא קם מכסאו כשהוא מיישר את החולצה המכופתרת שעל גופו, ואז העיף מבט במראה פורע מעט את התלתלים הקצרים של ראשו, אחר כך הוא הסתובב בחזרה אליי במבט שמחכה לתשובתי.

״בשביל מה היא הייתה צריכה לבוא עד לפה ולספר לך את זה?זה לא שאתם בקשר או שיצא לכם לדבר בכלל מאז שנפגשנו כל החבר׳ה, לא?״שאלתי בתמיהה, זה היה נראה לי מוזר מדי.החבורה המאוחדת והקרובה שלנו התפרקה עוד לפני שעזבנו את הישוב, היינו במחלוקת רצינית לגבי הגישה שלנו מול השוטרים והחיילים, חלק חשבו שהגישה האלימה והתוקפנית היא היחידה שתועיל, חלק האמינו בלא להאבק, לקבל את הגזירה משמיים.עוד אז, מצאנו את עצמו רבים ומחליטים לא להפגש יותר כולנו יחד.נוצרו חבורות קטנות ומצומצמות, שגם הן בעצמן לא החזיקו מעמד יותר מדי לאחר הגירוש.

״לא, לא נפגשנו.״הוא משך בכתפיו ״יצא לנו לדבר בפייסבוק בזמן האחרון.עשיתי לה לייק על התמונת פרופיל שחידשה.היא שלחה הודעה, סיפרה שהיא עוד מעט חוזרת לארץ, החבר שלה הוא מדריך ליוגה די מפורסם בישראל, בהודו הוא התפרפר קצת עם כמה הודיות.היא בכתה לי קצת, ואחרי כמה פעמים היא כבר לא שלחה הודעות, פשוט נעלמה.ניסיתי אני הפעם לוודאות מה שלומה, אבל היא לא ענתה.ואז היא התקשרה באותה פעם, היא אמרה שהיא רוצה להפגש.מתי שסיפרתי לך.הייתי שמח כי הייתה לי תקווה די גדולה שהיא רוצה לספר לי שהיא עזבה אותו, אבל היא בכלל באה לספר שהם מתחתנים.״

נאנחתי, שוב היא שוברת לו את הלב.שוב היא מופיעה כשקצת קשה לה, ואז נעלמת.

״לביא, יש דברים שצריך לשחרר לא?״ציטטתי את המשפט שהוא אמר לי אי שם, לפני חמש עשרה שנה.אז לא הייתי מוכן לקבל את זה, העפתי לו אגרוף לפרצוף ואמרתי לו שהוא חתיכת נמושה.עכשיו, אני מצליח למצוא בכך גם אמת.לפעמים פשוט צריך לשחרר, אחרת לא נצליח לשרוד את העתיד, כי אנחנו טובעים בבוץ העבר.

״לך תזדיין, אתה מדבר?״הוא הרים גבה.

״מה זאת אומרת?״הרמתי את שתי הגבות בפליאה, והוא בתמורה גיחך כשהוא כבר פותח את הדלת ומתכוון לצאת.אני בתמורה קמתי כשאני מושך את גופו מהדלת וטורק את הדלת בחוזקה.״דבר אחי, אם יש לך מה לומר תגיד.אל תזרוק לי משפטים ותברח כמו פחדן.״

״אתה אומר לי לשחרר? אם היית משחרר לא היינו כאן, אתה היית בטח כבר מגשים את החלום שלך ולומד עריכת דין, מתחתן עם איזו אחת מרבות הכוסיות שאיתן יצאת.היית מסיים את השירות הצבאי שלך כמו בן אדם נורמלי, ולא בכלא הצבאי.והיית מצליח לתפוס פיקוד עכשיו וללכת פאקינג לבית שלך, לאסוף את השברים.״הוא אמר בבת אחת, עיניו הביטו הישר בעיניי ללא פחד.״אבל אתה לא משחרר, לא משחרר מאז גיל שבע עשרה.לשחרר הוא אומר לי.״הוא סינן ואז דחף את גופי ויצא מהמשרד בטריקת דלת.