בדרך אל הבית

היה לו חיוך-לזכר הנופלים

היה לו חיוך צחור שיניים, ועור כהה ושיער מקורזל.היו לו רשימת שירים שעשו לו שמח, ושלושה חברים שידעו עליו הכל.היה לו חלומות ללמוד משפטים, והיו לו אחיות שאהב לעצבן.היו לו רצון להוכיח להם, להוכיח שהם טועים, שהוא הרבה יותר ממה שהם חושבים.
היה לו רובה כזה גדול, שהיה מפרק בכל פעם שמגיע הביתה ומחביא מתחת למיטה כדי שאמא לא תדאג.
היה לו שבוע קשה, עיניים עייפות, קצת סחרחורת, כאבי רגליים.הוא סגר את הדלת של החדר, שאמא לא תדאג. הוא פירק את הנשק, והרעש היה חזק כמעט כמו השקט שאחרי דקה.
היו לו חיוך צחור שיניים ורוח צעירה, חלומות גדולים, זוג הורים ואחיות מעצבנות, היה לו רוח חיה והיה לו כדור אחד, כדור אחד טועה בדרך, כדור אחד שלקח איתו את החיוך.

היו לו חיוך, חיוך ועיניים כחולות.תלתלים בהירים כמו קרני השמש.היתה לו אהבה, אהבת ילדות, היא הייתה שחומת עור עם שיער שגלש על גבה.הוא לא סיפר לה, הוא פחד לאבד אותה.היה לו אבא, רק אבא.אמא ליוותה אותו מלמעלה בכל צעד.והוא היה מתחנן בכל יום בשנה לחתימה, אבא לא רצה, מספיק אבדה אחת הוא חשב בליבו.הוא לא הרפה, בעיניו הכחולות המיס כל אחד.היה לו כומתה תכלת, ממש כמו עיניו. הייתה לו אהבה, והיא ליוותה אותו בכל רגע במלחמה, הוא כבר תכנן איך יספר לה, אולי אפילו ידברו על חתונה. היה לו פיסת דף, ועט בצבע אדום, הוא כתב לה כי הרגיש קצת כבד על החזה שלוש מילים, רק למקרה ו...
היה לו חיוך, עיניים כחולות ותלתלים בהירים כמו השמש.היה לו רק דבר אחד שלא הצליח להגיד, וכנראה לא יאמר לעולם.אני אוהב אותה.

היה לו חיוך זחוח, גוף זקוף וגאה.היה לו חלום לבעוט בכדור ולהגיע עד לקצה.היה לו פלייליסט שירים שאהב לשמוע, כאלה כבדים, כמו שהחברים לחדר היו אומרים וצוחקים. היה לו רצון, שכולם ידעו מי הוא, שאף אחד לא יפספס אותו.הוא אהב לרוץ על כר הדשא ולשמוע את הקהל מריע, ובסופי שבוע אהב לצאת ולבלות גם אם יחזור שיכור ואמא תשתגע. היה לו קופסת סיגריות שחילק בנדיבות לכולם, אפילו שהיה חייל מרושש.היתה לו חולצת מזל עם הספרה עשר. 'נעבור הכל, כל עוד החולצה הזאת אצלנו המזל לא יברח."
החולצה נותרה, היא נצחית, גם קופסת הסיגריות הכמעט ריקה, לפני רגע חילק את כולם ואמר 'יאללה חבר'ה בואו נרגע'.
היה לו חיוך זחוח וחלום והיה לו רצון, והיה לו שירים.הם כולם נשארו ללא הוא, לספר את כל אותם סיפורים.

היה לו חיוך עם גומה, וזוג משקפיים על חוטמו.הוא רצה להגן על המדינה, כי בארץ ישראל האמין.היתה לו אישה, וגם תינוקת קטנה שרק ממזמן לא נולדה.והוא כמעט ונכנע כשהיה צריך לצאת לצבא, והיא בדיוק בכתה, והאשה נאנחה.
היה לו חיוך עם גומה, כשלמד תורה בישיבה.הוא אהב להעמיק בגמרא, להתרפק בין הספרים.
היה לו קשה להבטיח לה שיחזור, משהו בליבו לא נרגע.הוא נאבק בו ונלחם וחייך אליה שוב, מבעד למשקפיו עיניו הישירו אליה הוא אמר לה 'אני מבטיח תמיד להיות כאן'.
היה לו חבר, חבר שנפצע ואיך הוא לא יטפל, הוא רץ אל העשן, אל האש.
היה לו גומה, היה לו אישה, היתה גם תינוקת ממש חדשה.היה לו תורה, והרבה אמונה.והבטחה אחת-תמיד להיות כאן.