״הלו״פקחתי את עיניי לצליליי הטלפון שלא הפסיק לזמזם, השמש כבר האירה את כל החדר באור מסנוור ורעש מעצבן של שואב אבק נשמע מהדירה שמתחתי.נאנחתי וקמתי מנער את פוך הנוצות עליי.
״בוקר טוב נשמה, שמח שאתה ישן לך עד מאוחר.אבל יש ספקים וסחורה שצריך להזמין, וכולם מחכים רק לבוס עילאי.״קולו נשמע עליז בבוקר מבעד לצד השני, מה שעצבן אותי במיוחד וגרם לי לנתק לו בפנים.
פתחתי את זרם המים של המקלחת ונכנסתי אל תוך תופת המים הקרים, הבטתי בעצמי מבעד לזכוכית המקלחון דרך המראה שמולו וסיבנתי את גופי בחוזקה, הכל כדי לגרום לגופי להתעורר.עצמתי את עיניי ושוב דמותה של אמא הופיעה למולי, כמו כל השבוע וחצי האחרונים מאז שמתה.היא ישבה על שרפרף קטן בחיוך כשמטפחת ירוקה קשורה על ראשה ומבליטה את גוון עיניה, והיא חופפת את ראשי, כשהיא מספרת לי כל מיני סיפורים על הילדות המשוגעת שלה בפריפריה בשדרות, איך הם גנבו למוכר הבוכרי כל הזמן ארטיקים, איך באסיפות ההורים המורה הייתה מדברת והיא הייתה מתרגמת לאמא שלה שלא הבינה עברית, רק את הדברים הטובים במרוקאית.ואני הייתי צוחק, מתגלגל מצחוק, והיא הייתה מנשקת אותי על מצחי ואומרת לי שאני היחיד מכל ילדיה שמזכיר לה את הילדה המטורפת שהייתה.
פקחתי את עיניי ויצאתי מהמקלחת אל החדר, מתנגב במהירות ומתלבש בטי שרט וג׳ינס.את הקפה החלטתי לשתות כבר בעבודה.
״בוקר טוב לך נסיכה, איך ישנת אמש?״לביא נכנס בסערה אל משרדי בחיוך קורן, הוא מחזיק בבקבוק קוניאק ושתי כוסות זכוכית מבריקות ומנופף בהם.
״אני רואה שמישהו פה נתן עבודה אתמול בערב, אם הוא מחליט לפתוח בקבוק בשתיים בצהריים.״מלמלתי כשתוך כדי דפדפתי בשעות העבודה של כל העובדים.
״נשמה אם הייתי צריך לפתוח בקבוק בכל פעם שאני נותן עבודה, הבר שלך היה מתרוקן בקצב מסחרר.״הוא התרברב בחיוך צחור כשהוא גורר את הכסא שמולי לאחור ומתיישב ברגליים פסוקות וידיים מאחורי ראשו.
״טוב.לכבוד מה זה?״אני מצביע בסנטרי על הקוניאק.
״אתמול סגרתי ערב ממש אבל ממש משתלם לפאב, משהו של אנשי קבע, בעוד חודש.זה הולך להיות עם המון זמרים שיתארחו, היה דיבור על אייל גולן, עומר אדם, איתי לוי, לא סתם.אממה, אנחנו נותנים הנחה, כי זה צה״ל, אתה יודע...״הוא אמר והתחיל לנוע באי נוחות על כסאו, הוא זיהה את המבט הרושף שלי, הוא ידע את הסלידה שלי מהצבא והמדים.הרי גם הוא היה כמוני, גדל אל התחושה שמשהו נחטף ממך, משהו ממש ממש טוב.אבל הוא טען שיש מחירים שצריך לשלם בחיים, אני כבר מזמן לא הייתי הילד בן השמונה עשרה שקונה את השיט הזה.
״אז אני מבין שסגרת איתם, אם הבקבוק כאן.״
״עילאי, אתה חייב להבין שמדובר בהמון המון כסף.״הוא אמר,
״בהתחלה חשבתי לסרב, אבל כשהבנתי כמה מרשרשים על הפרק אמרתי שרק טמבל מתייפייף יסרב לזה.אח שלי, בוא נרים לחיים למה יש לנו כסף לשפץ את העסק כמו שרצית.״הוא אמר צוהל, כשהוא מתחיל למזוג את המשקה החריף אל הכוסות, ואז מרים את הכוס שלו לחיים ממתין לשלי.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Genç Kurguבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
