בדרך אל הבית

פרק עשרים וחמש/להרגיש

״יא וואלק, במה זכינו שעילאי יושב איתנו בשעה שבע בערב?!״זיו הביט בי בחצי חיוך כשהתיישבתי לצידו על הבר, הפאב היה כבר בהכנות לקראת הפתיחה של הערב, הברמניות התרוצצו סביב השולחנות כדי לנגב אותם, הברמנים מלאו מלאים של שתיה.הטבחים כבר היו בהכנות לסרוויס.לביא היה נראה די רגוע ושליו ביחס להתנהגות הרגילה שלו בשעות הללו, הוא הסתמס בפלאפון שלו בחיוך מטופש של מאוהב, הוא לגמרי היה כל כולו מאוהב בדוגמנית הארגנטינאית, ולמען האמת לא חשבתי שזה יחזיק יותר משתי דקות, אבל לפי הפרצוף שלו-פרצוף של כלב שהבין שהוא הולך לצאת לטיול, הבנתי שזה כנראה סוף סוף משהו רציני.

״מה איתך אחי, אני דואג לך...אתה נראה כמו חצי בן אדם.״טלאור הביט בי במבט כנה של דאגה בזמן שלגם מכוס המרטיני שלו, ואני הנהנתי באיטיות כשהצתתי סיגריה בין שפתיי.

״יהיה בסדר.״מלמלתי בין שפתיי, והם הביטו בי במבט ספקן, אבל הניחו לזה.

במהלך הערב לא עשיתי יותר מדי, בעיקר ישבתי לצד חבריי בזמן שלביא תיזז בין הברמנים, הוא חייך ונראה די אנרגטי מה שגרם לברמנים להיות יותר משוחררים ולהתמסר לעבודה ללא עצבים, זה גרם לי לחשוב שאולי זה טוב לי שלביא יתנהג כמו ילד בן שמונה עשרה שהתאהב במלכת הכיתה.
אני לעומתו הרגשתי ריקני, הייתי עייף ולא מצאתי נקודת אור.ככל שהייתי יותר בבית הוריי עם האחים הקטנים שלי, ככה הרגשתי שאני שוקע יותר אל האבל, אל החלל הגדול שאמא הותירה מאחוריה.האחים הקטנים שלי הראו לי בהתנהגות שלהם כמה אמא הייתה בשבילם, וכמה אין שום דבר שיצליח להשתוות אליה.אף על פי שגילי משתדלת להעניק מעצמה למענם ולתת להם את המקום הנשי והחם, זה עדיין לא זה.על אבא הם בכלל לא שואלים או מדברים, זה כמו מובן מאליו להם שהוא לא נמצא.

לאור-לב אני מפסיק לחכות, התמונות שלה מאילת לא מפסיקות למלא את קיר האינסטגרם, בכולן היא לבושה בבגדי ים קטנים וצבעוניים עם חיוך פרוש לרווחה ועור שזוף.ובכל זאת, היא לא רואה לנכון לענות לי לסמסים או לטלפונים, ולי כבר אין כח למלחמות, אז אני נותן לאחותי הקטנה והפרועה לעבור את התקופה הזאת בדרך שלה, גם אם אני לא בדיוק מסכים עם זה, אני האחרון להטיף כיצד להתמודד עם הדברים, כי לעומת אור-לב שמתמודדת בדרך העקומה שלה, אני כל כך הרבה זמן בחרתי לברוח, ועל זה אני משלם עכשיו.

בשעה אחת בלילה, החלטנו לחתוך אני, לביא ורם אל מועדון ריקודים שסמוך לרחוב של הפאב, ללביא התחשק לרקוד, לי התחשק להשתכר עד אבדון.רם פשוט זרם עם שנינו, לעומת זיו וטלאור שהיו נשואים עם ילדים וחיו באורח חיים דתי ופחות זרמו עם העניין.
הבטתי מהודעות מאליה, הידידה של גושן, היא ניסתה לקבוע איתי לשתות אבל אני נמנעתי מלענות לה, ידעתי שאם נפגש הדבר האחרון שנעשה זה לשתות.
כשנכנסו אל המועדון העמוס, היה נראה שהבלאגן בעיצומו, הוא היה מלא באנשים וצפוף.לביא מיד התחיל לקפץ בהתלהבות, הוא היה לגמרי אחוז טירוף ואנחנו רק רצינו פינה נוחה לשבת בה.