my soldier

פרק 27

יאללה עוד פרק!!! פרק שלישי להיום!
תהנוו!!!
אז מה אתן חושבות? זה הסוף של בן ואדל או שהם יחזרו בסוף?

״אחי מה עם עומרי?״ עידו שאל.
״הוא אמור לעבור ניתוח נוסף בקרוב, אני מקווה שיהיה בסדר״ עניתי.
שבועיים עברו מאז שחזרתי לצבא ומאז הפעם האחרונה שדיברתי עם עומרי.
שבת שעברה היינו אמורים לצאת אבל החלטתי להישאר שבת בבסיס כי אין לי למה לחזור.
לפי מה שהבנתי אדל הגיעה אליי הביתה וניסתה לחפש אותי.
עומרי התקשר עשרות פעמים וקילל אותי בהודעות אבל התעלמתי ממנו.
ידעתי שכואב לאדל ולעומרי אבל ככה הרבה יותר טוב.
״בן! תסתכל למטרה!״ המפקד צעק והבטתי במטרה, מכוון את הנשק ויורה.
״לא טוב! שוב!״ ביקש ונשפתי אוויר בכעס.
כיוונתי שוב את הנשק ויריתי.
״יותר טוב, יאללה משוחרים״ אמר ואז התקדם אליי.
״מה קורה בן? זה בגלל עומרי?״ שאל.
המפקד שלנו מחובר אלינו והוא חלק מהצוות ובגלל זה אנחנו כלכך אוהבים אותו.
״אני בסדר״ עניתי בשקר.
״אתה לא בסדר בן, אתה מתפרק, אתה לא יכול לסחוב הכל עליך״ אמר וצחקקתי כי זה בדיוק מה שאדל אמרה לי לפני שנפרדנו.
״הכל בסדר״ עניתי.
״גם האנשים הכי חזקים צריכים לפעמים חיזוק, אתה לא יכול לקחת את האשמה עליך, תפסיק״ הוא כלכך נשמע לי כמו אדל וזה כאב לי.
מה זה המשפטי חוכמה המזדיינים האלה?
״אני לא צריך כלום, עדיף להם בלעדיי״ עניתי בכעס.
״בן תעשה לי טובה, אתה מת עליה, תפסיק עם כל זה״ אמר.
״אם זה היה ההפך, היית מתרחק? תענה לי״ שאלתי אותו בכנות והוא בלע את רוקו.
״אני.. כן״ אמר וגיחכתי.
הסתובבתי והתכוונתי ללכת לכיוון החדרים.
״אתה מכאיב לה בן, לה ולעומרי, אני מבין את הכאב שלך אבל תזכור שאתה לא יכול לדאוג לכולם בו זמנית, תדאג לעצמך קודם״ אמר ונשכתי את שפתי.
הוא כלכך צדק וזה כאב לי בפנים.
״מחר כולם יוצאים הביתה, כולל אתה בן, אתה תלך ותפתור את זה״ המשיך להגיד.
התעלמתי מדבריו והלכתי לכיוון חדרי.
אני לא הולך לפתור שום דבר, הכל בסדר.

•נקודת מבט אדל• (זה יום למחרת, שימו לב)
הניתוח יעבור בהצלחה.
הכל יהיה בסדר, אין לי מה לדאוג.
יום חמישי היום ובן היה צריך לחזור הביתה.
גם שבוע שעבר היה צריך לחזור ולא חזר לבסוף.
החליטו לעשות להם הפתעה לפי מה שהבנתי ולשחרר אותם גם השבת הזאת.
התפללתי שבן יבוא לכאן, כלכך רציתי לראות אותו.
שבועיים עברו ועומרי ראה איך התפרקתי בין ידיו בלי בן.
היה לי קשה להיות בלי בן שיעמוד לצידי, כלכך הייתי צריכה אותו וכעסתי עליו כי רציתי אותו כאן.
עומרי היה צריך להיכנס כל רגע לניתוח בטן כי היה לו זיהום עקב הירייה.
אם הכל יהיה בסדר בעזרת ה׳ ישחררו אותו בעדו כמה ימים מכאן והוא יוכל לחזור תוך שבועיים ליחידה שלו.
הוא כלכך רצה לחזור כבר ליחידה ודיבר על כמה שהוא מתגעגע לצבא.
״הוא יבוא אדל, סמכי עליי״ עומרי אמר לפני שהוא נכנס לניתוח.
״אני מקווה״ עניתי ואז עומרי נכנס לניתוח.