my soldier

פרק 38

היה רעש חזק ופיצוצים נשמעו מכל עבר.
חיילים שכבו על הרצפה ללא הכרה וריח של עשן עלה.
מסביבי אנשים שדיברו בשפה ערבית ובד כיסה את פניהם מלבד העיניים ונשק היה בידם.
לרגע החוורתי כי הבנתי שהם מחבלים.
עיניי סרקו את האיזור ואז קלטתי את עומרי ובהלה אחזה בי.
״עומרי תזוז משם!״ צרחתי והדמעות ירדו על לחיי.
עומרי עמד מול המחבל כשהוא על ברכיו ומרים את ידיו באוויר.
״לא, לא!״ צרחתי ותפסתי בנשק שלי, מכוון אותו על המחבל ומוכן לירות אבל אז מישהו תפס בי מאחורה וניסה לחנוק אותי.
ניסיתי להיאבק במחבל והרגשתי איך האוויר לאט נגמר לי.
״פאק״ צעקתי ובעטתי במחבל בכל כוחי ולבסוף הצלחתי להעיף אותו ממני.
אחזתי בנשק וכיוונתי אליו ואז ירייה נשמעה ו׳אללה וואכבר׳ וצרחה מקפיאה, צרחה מוכרת.
הסתובתתי בבהלה.
לא לא, זה לא קורה לי עכשיו.
״עומרי!״ צרחתי בכל כוחי ורצתי אליו וראיתי את המחבלים צוחקים ביניהם.
הכדור פגע בדיוק בראשו והוא הביט בי והדם נזל ממצחו.
״בן..״ לחש ומשך אותי לחיבוק.
״אתה לא מת לי! לא!״ בכיתי.
״תשמור על אדל בסדר? היא מאוהבת לך בצורה ואל תשכח לשמור לי על רומי, אני רוצה שתמשיך הלאה״ מלמל ועיניו כמעט נסגרו.
״אני מתחנן אל תלך״ ביקשתי ועיניו נעצמו וידו נפלה על הרצפה.
הרגשתי שאני מאבד את עצמי ואז הרגשתי כאב בחזה, כאב חזק.
נגעתי בחזי וידע התמלאה דם והרמתי את מבטי, רואה את המחבל מחייך לו באושר.