my soldier

פרק 22

״בהצלחה בבית ספר קטנה שלי״ בן הניח נשיקה על מצחי.
״תודה״ חייכה ואני ורומי יצאנו מהאוטו ובן עשה פרסה וחזר הביתה.
בן ועומרי נשארו בבית לעוד שבועיים ואז הם חוזרים לבסיס, אבל הפעם אני לא לחוצה כי הכל בסדר ברוך ה׳, ואין יותר מלחמה.

״בוקר טוב״ המורה חייכה אלינו.
״בוקר טוב״ חייכהו בחזרה.
התיישבנו במקומות שלנו והוצאתי את המחברת והקלמר מהתיק.
שמחה שלא פספסתי הרבה חומר בחודש האחרון כי המורים הבינו אותנו ולא לימדו משהו מיוחד, אלא חזרו על הנושאים לבגרות בספרות שתהיה בקרוב ובספרות אני די מצויינת.
״אתם זוכרים שבעוד שבוע יש טיול שנתי לשלושה ימים, נכון? מראשון עד שלישי, אחלק לכם עכשיו את טופסי האישור ותחתימו את ההורים, עד רביעי כל הטפסים אצלי״ אמרה והכיתה צהלה באושר.
״הולכים לטיול!״ רומי קפצה במקומה ואני צחקתי ושמחתי שסוף סוף החיוך חזר אלינו זמן רב.
״הטיול יהיה בצפון, נהיה באכסניית אנ״א פוריה שבכנרת, נעשה את הטיול שלנו שם, יהיה קר מאוד, תביאו בגדים חמים, את החולצות לטיול נביא לכם ברביעי״ המשיכה המורה להסביר והילד היו נרגשים כלכך לקראת הטיול וחלקם דיברו אחד עם השני כמה כיף הולך להיות.
״יהיה כיף!״ קפצתי גם אני במקומי וכבר דמיינתי את החדר שיהיה לנו בכינרת ואת הנוף שישתקף מהחדר, את הצחוקים עם כל הכיתה באוטובוס ואת השירים שהבנים הולכים לשים.
״נלך בחמישי לעשות קניות עם בן ועומרי״ אמרה והנהנתי בהתרגשות.
״כן!״ קראתי והמורה ביקשה מכולם להירגע ולהתחיל לרשום את מה שהיא אומרת.
בסוף ההפסקה היא חילקה את דפי הטיול ויצאנו כולנו החוצה עם הצלצול.

״היי״ דן חייך והתיישב איתנו.
אני ורומי הבטנו אחת בשנייה וגלגלתי את עיניי והיא התאפקה לא לצחוק.
״כן דן?״ שאלתי ונגסתי בכריך שלי, שיראה שאני עסוקה.
״אנחנו עושים אפטר אחרי הטיול, ברביעי בערב שבוע הבא, תבואי?״ שאל ונאנחתי.
דן תמיד מוצא סיבה למסיבה והראשונה שהוא מזמין זאת אני כי הוא לא יורד ממני וזה כלכך מציק.
הוא יודע שיש לי חבר, לעזאזל.
״אני לא יודעת, נראה״ אמרתי כדי שיבין את הרמז ויילך.
״מחכה לך״ אמר וקרץ לי.
״יש לי חבר״ עניתי והוא קם ממקומו וניער את מכסיו מהדשא.
״חבר זה לא קיר״ חייך וגלגלתי את עיניי שוב.
״ביי דן״ נפנפתי אותו והוא הרים את ידיו לגובה כתפיו.
״בסדר, הולך״ צחקק וחייכתי, הוא כזה דפוק שזה לא ייאמן.
״הוא לא יורד ממך, אה?״ שאלה רומי בצחקוק וניעניתי בראשי.
״כנראה שלא״ אמרתי וצחקנו.

הצלצול לסוף ההפסקה נשמע ונכנסנו לבניין.
״יאללה יש לי עכשיו תקשורת״ אמרה רומי.
״ביי מכוערת״ הוצאתי לה לשון והיא צחקקה.
בכיתה שלנו יש כמה מגמות תקשורת, רפואה, ביולוגיה ומחשבים.
אני רפואה ורומי תקשורת אז יש ימים שבהן כל אחת במגמה שלה.
״תראי לאן את הולכת מטומטמת״ שמעתי קול מוכר כשנתקלתי בטעות במישהו והרמתי את ראשי.
זאת הייתה שיר.
היא השתנתה לגמריי, עשתה גוונים בלונדיניים בשיערה השחור, קיצר. את שיערה לקארה והשתזפה ברמה מעט מוגזמת.
״סליחה״ אמרתי בשקט והתכוונתי ללכת, אך היא תפסה בידי וציפורנייה ננעצו בזרועי.
הבטתי בציפורניה הארוכות, מה עובר עליה? בחיים היא לא הייתה ככה.
מעניין מי השפיע עליה.
״מה?״ שאלתי בקול עצבני והסתובבתי אליה.
״ראיתי שהחלפת אותי מהר״ גיחכה בזלזול והעפתי את ידה ממני.
״כמו שאת החלפת אותי כמו כל פעם בחבורה שלך״ החזרתי לה וחיוכה ירד מהר.
״את חושבת שבן יהיה איתך עוד הרבה זמן? אני מכירה אותו, הוא יעזוב אותך בקרוב״ אמר ולרגע ליבי נפל.
״איך את מכירה אותו?״ שאלתי והיא שילבה את ידיה והתקדמה אליי ואני זזתי אחורה.
״הוא היה יזיז שלי במשך חודשיים, גרתי ליד הבסיס שלו לפני שעברתי לכאן ואבא שלי היה מפקד גדול בבסיס שם, אז תמיד הייתי נכנסת והיינו מתראים, אבל זה נגמר כשאבא שלי גילה על זה ואיים עליי״ אמרה ונרתעתי.
הרגשתי שהגרון שלי חנוק לגמרי.
רק אתמול הוא אמר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה שאני החיים שלו.
איך הוא לא סיפר לי דבר כזה?
״איך הוא לא זיהה אותך?״ שאלתי והיא צחקקה.
״פעם הייתי ילדה ממש רזה, היו לי הפרעות אכילה, השיער שלי בכלל היה מתולתל לגמרי והיה חום בהיר, השתניתי״ הסבירה והרגשתי את הדמעות מרטיבות את פניי.
״את מבינה? אז בן היה בתוכי ונהנה ממני כלכך, הוא אמר שאני אפילו״ קירבה את שפתיה קרוב לאוזן שלי.
״הסקס הכי טוב שהיה לו״ לחשה ותחושת גועל עברה בגופי.
״את כזאת דוחה! ורעה!״ צעקתי והרגשתי כלכך רע עכשיו.
״מצטערת מתוקה, אני עדיין לא מוותר על בן״ אמרה ובגלל זה הבנתי עכשיו למה כל הזמן הסתכלה עליו, חייכה אליו.
הרגשתי כלכך בחרדה והרגשתי כאילו כל הזמן הזה היה שקר.
״מטומטמת! תעופי ממני!״ צרחתי עליה ודחפתי אותה בכוח.
למזלי לא היה אף אחד במסדרון כי כולם היו בכיתות כבר.
היא נבהלה ונרתעה ממני ואני רצתי, רציתי לצאת מכאן.
הרגשתי כלכך רע עכשיו כשהבנתי שהיה ביניהם משהו.
״תן לי לצאת!״ התחננתי לשומר.
״איזה כיתה את?״ שאל.
״יב׳1״ שיקרתי כי ידעתי שהם עכשיו מסיימים בגרות והולכים הביתה אחרי זה.
״צאי״ אמר ופתח את השער.
הלכתי מהר הביתה ותוך כדי הליכה הרגשתי כאילו דקרו את הלב שלי עשרות פעמים.
מזל שהבית שלי שתי דקות מהבית ספר ואף אחד לא ייראה שאני בוכה כמו מטורפת ברחוב.
למה הוא לא סיפר לי את זה? אני יודעת שזה היה לפני שבכלל הכרנו אבל הוא היה צריך לספר לי דבר כזה.
אני בחיים לא אוכל להסתכל עליו עכשיו אותו דבר, בחיים.
הדמעות המשיכו לזלוג מעיניי ונכנסתי הביתה כשבן ועומרי שישבו בסלון מסתכלים עליי בבהלה.
״קטנה מה קרה?״ עומרי רץ אליי ואחז בפניי.
לא עניתי לו ורק חיבקתי אותו חזק.
״יפה שלי, את בסדר?״ בן שאל וליטף את גבי.
״תעוף ממני!״ צרחתי עליו והוא נבהל.
״מה עובר עלייך?״ שאל בבלבול.
״אני שונאת אותך, אני כלכך שונאת אותך!״ המשכתי לצעוק וחבטתי בחזו והוא הביט בי במבט עצוב וחיבק אותי אך העפתי אותו ממני בחוזקה.
״דברי איתי, מה יש אדל?״ שאל וניעניתי בראשי.
״אל תתקרב אליי יותר בחיים״ אמרתי והתנשמתי בכבדות.
עליתי לחדר ועומרי משך בידי.
״אחות קטנה מה יש?״ שאל בבלבול.
״אני אספר לך אחרכך, עכשיו אני רוצה לנוח״ אמרתי תוך כדי שיהוקים מהבכי.
כעסתי כלכך ורציתי להרביץ למישהו.
שנאתי את כל העולם עכשיו.
הרגשתי שבורה, מרוסקת.
ראיתי שהוא מתלבט אם להתעקש או לא ובסוף משך אותי לחדר שלו.
״תספרי לי עכשיו, הכל״ אמר והתיישבתי על המיטה.
״עומרי תעזוב אותי״ אמרתי וניגבתי את דמעותיי, נרגעת מעט.
״את יודעת שאני לא אעזוב אותך״ אמר והשפלתי את מבטי.
״שיר הייתה יזיזה של בן״ אמרתי ועיניו נפקחו.
״מה?״ שאל בהלם.
״כן, לפני שהכרנו בכלל״ עניתי.
״פאק״ נאנח ואז התקרב אליי והתכופף.
״יפה שלי, את יודעת שזה היה לפני שהייתם בכלל ביחד״ אמר והנהנתי.
״זה כלכך מעצבן עומרי! הוא לא סיפר לי אפילו! והוא פגש אותה! איך אני אמורה להסתכל עליו עכשיו?״ שאלתי.
״כוסעמק, היא בת זונה, היא סיפרה לך?״ שאל והנהנתי.
״אני לא יודע מה לעשות״ אמר והבנתי שהוא נקרע ביני לבין בן.
״אל תעשה כלום עומרי, זה שלי ושל בן, אני יודעת שאתם כמו אחים, אל תתן לזה להפריע לכם״ אמרתי כשראיתי שעומרי הפך לעצבני.
״אני מבין אותך קטנה, זה כלכך לא בסדר״ העביר יד בשיער.
״בבקשה עומרי, אני אדבר איתו אחרכך״ אמרתי והוא הנהן וקמתי ממיטתו.
״אם את צריכה משהו יפה שלי תגידי לי״ אמר והנהנתי ויצאת מהחדר ובן הביט בי.
״אדל״ קרא בשמי בתחינה וניעניתי בראשי.
״אני אדבר איתך אחרכך״ אמרתי ונכנסתי לחדרי לא לפני שראיתי את מבטו השבור.