my soldier

יום הזיכרון

לא פרק! קטע כתיבה!!
השיר למעלה ממש מרגש! ממליצה לשמוע וגם לראות את הקליפ!

״הלו?״ עניתי חצי רדום למפקד שלי, לא מבין למה הוא מתקשר.
״תקום עכשיו. עכשיו. יש הקפצה ונתנו הוראה שמתכוננים למלחמה״ המפקד אמר והלב שלי החסיר פעימה.
״מ..מה?״ גמגמתי, לא מבין מה הולך.
״יש הקפצה, אתה ועומרי צריכים להיות תוך חמש שעות בבסיס״ אמר ושפשפתי את פניי בלחץ.
אני לא מאמין ששוב פעם זה קורה לי.
״טוב ביי״ ניתקתי את השיחה.
״מה יש?״ אדל שאלה בנמנום.
״הקפצה״ עניתי והיא קמה בבהלה, היא תתחרפן לי עכשיו. זהו.
״לא לא אתה לא עושה לי את זה שוב״ התחננה וקמה לגמרי מהמיטה.
נאנחתי בקולניות והוצאתי תיק ענק שבו אאחסן דברים.
״בבקשה בן אל תלך״ התחננה והסתובבתי אליה.
״בייבי הלוואי שלא יכלתי ללכת הלוואי״ התקרבתי אליה והנחתי נשיקה על מצחה, מושך אותה אליי חזק.
״בן אל תלך״ ביקשה שוב.
״אני חייב״ עניתי לה והכנסתי בגדים לתיק במהירות ועוד דברים שאצטרך כנראה אם תהיה מלחמה.
״יש לי.. יש לי הרגשה לא טובה״ אמרה ונכנסה בין ידיי שתפסו בבגדים, מביטה לתוך עיניי.
״אדל יפה שלי אני לא יכול, הקפיצו אותנו״ אמרתי לה והאמת שגם לי הייתה הרגשה לא טובה.
הדמעות זרמו מעיניה והיא תפסה בתיקי, מעיפה אותו לצד אך לא נפלו ממנו בגדים.
״אדל״ משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה חזק.
״לא בן! אנחנו תכננו לטייל, אני לא רוצה שיקרה לך משהו!״ כעסה ונישקתי את שיערה.
״לא יקרה כלום אני מבטיח לחזור״ הבטחתי לה.
״אתה לא יכול להבטיח לי בן״ התייפחה והלב שלי נשבר לרסיסים.
״יהיה בסדר״ לחשתי לה ונישקתי את שפתיה ברכות.
אדל הביטה בי ועקפה אותי, יוצאת מהחדר.
״כוסעמק״ קיללתי.
למה עכשיו? למה פאקינג זה הגיע עכשיו? שלא יגיע בכלל.

ירדתי למטה לבוש במדי הב׳ של המילואים ומביט לעומרי בעיניים.
הוא הביט בי בחזרה וניסה לחייך חיוך קטן.
הבטתי באדל שלא הפסיקה לבכות ועיניה כבר התנפחו מרוב הדמעות.
״יפה שלי״ התקרבתי אליה והצמדתי את מצחי למצחה.
ליטפתי את לחיה באגודלי ועצמתי את עיניי בכאב.
אני שונא את הפרידות האלה, שונא.
״אני אוהב אותך יותר מכל דבר שתוכלי לדמיין לעצמך״ התחלתי.
״את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך קטנה שלי, את לימדת אותי מה זאת אהבה, אני משוגע עלייך פאק, בחיים לא חשבתי שאני אתאהב ככה״ אמרתי ונישקתי את שפתיה שוב ושוב.
״בן אני אוהבת אותך ברמות שאי אפשר לתאר, אל תלך״ התחננה.
״אני חוזר אדל, אני חוזר״ הבטחתי והבטתי לתוך עיניה.
״אתה מבטיח?״ חששה.
״מבטיח״ אמרתי והיא חיבקה אותי חזק והלב שלי החסיר פעימה.
הייתה לי הרגשה חזקה שמשהו רע עומד לקרות.
יצאנו מהדלת אני ועומרי והסתובבתי לרגע.
״אנחנו לא הולכים לחזור הפעם״ אמרתי בשקט.
״אני יודע״ אמר והרגיש גם הוא שמשהו עומד לקרות.