my soldier

פרק 28

״לאט רירי״ השתמשתי בשם החיבה של עומרי כשעזרתי לו ללכת.
עומרי חזר הביתה לפני שבוע ועדיין היה לו קשה ללכת מעט אחרי שתי הניתוחים שעבר אבל הוא הלך מעולה, פשוט דאגתי שלא ייפול.
לא דיברתי עם בן מאז אותו יום אך עומרי שמר איתו על קשר ואמר שהוא התחיל לשמור שבתות בבסיס במקום לחזור הביתה כי אין לו למה לחזור, הוא לבד.
כאב לי עליו כלכך ורציתי כלכך לחבק אותו ולנשק אותו, אבל זאת הבעיה שלו.
הוא הביא את זה על עצמו.
אני ועומרי התחננו שיבוא ושהוא לא אשם אך הוא לא היה מוכן להקשיב בכלל והיה אטום כנו לא יודעת מה.
זה עיצבן אותי אבל הבנתי אותו כלכך מצד שני, הוא פחד על עומרי ואני בטוחה שאם זה היה ההפך עומרי היה מתנהג אותו הדבר ומאשים את עצמו.
״פאק דלה!״ עומרי כעס כשדחפתי אותו בטעות על הקיר.
״שיט עומרי סליחה!״ נבהלתי ובדקתי שהוא בסדר.
לא הייתי במיטבי מאז שבן ואני נפרדנו.
״הכל טוב קטנה, אני יודע שזה בגלל בן״ קרא אותי כמו ספר פתוח והשפלתי מבט.
״אתם תחזרו בסוף, כמו תמיד״ חייך ונשכתי את שפתי, אני באמת מקווה.
״אתם יוצאים היום?״ שאלתי ועומרי הנהן וצביטה קטנה צבטה בליבי.
אני מפחדת שהוא ימצא לו מישהי אחרת לבלות איתו את הלילה.
״הוא.. זאת אומרתם אתם..״ התחלתי לשאול ודפקתי לעצמי כאפה בראש.
״אתם תשתו?״ שאלתי בחשש.
״ברור אדל״ אמר כמובן מאליו.
״אבל אל תדאגי, אני אשמור על בובן״ קרץ לי וחייכתי בהוקרת תודה.
״למה שאת ורומ לא תבואו?״ שאל.
״לא לא, אנחנו נעשה לנו ערב בנות״ אמרתי בביטול, מה שחסר לי זה לראות בנות נמרחות על בן ולבכות בצד.
״אוקיי״ אמר כשנכנסנו לחדרו והוא נשכב על המיטה ואני לצידו.
״דלה קטנה שלי, אין לך מה לדאוג, את יודעת שבן חולה לך על התחת כן? היום דיברתי איתו עלייך והוא מעריץ אותך דלה, הוא פשוט צריך להירגע קצת אחרי כל מה שקרה״ עומרי אמר והנהנתי אליו.
״אל תדאגי, בסדר קטנה?״ נישק את מצחי.
״בסדר, אני אלך בנתיים להכין אוכל, אתם בטח תהין רעבים עוד מעט״ אמרתי וקמתי מהמיטה, יורדת למטה למטבח ומחליטה לכין פסטה ברוטב עגבניות.

הארוחה הסתיימה ובנתיים עומרי הלך להתקלח לפני היציאה שלהם.
״תודה אדל, היה טעים״ הרגשתי את נשימותיו של בן על עורפי כששטפתי את הכלים לפני הכניסה למדיח וצמרמורת עברה בגופי.
״ב..בכיף״ עניתי בגמגום ושערותיי סמרו.
הוא פינה את צלחתו ואז יצא לגינה.
״כוסעמק״ קיללתי בשקט ודמעות ירדו על לחיי.
כלכך רציתי אותו עכשיו שזה שרף לי בלב כמו שמעולם לא שרף לי.
הרגשתי מועקה בלב וגוש עומד בגרון.
קול נפץ נשמע והכוס נפלה על השיש ואז על הרצפה.
דם יצא מאצבעי כשהזכוכית חתכה אותי ובן נכנס בהיסטריה אל הבית.
״מה קרה?״ שאל בבהלה וניגבתי את עיניי מהר עם שרוולי.
״היי, הכל יהיה בסדר אני אחטא את המקום, כואב לך?״ שאל וחייכתי מבעד לדמעות בעצבנות, הוא לא יודע כמה כואב.
״זה כלום בן״ עניתי והסתובבתי בחזרה לכיור, פותחת את הזרם ושוטפת את השריטה.
״תביאי לראות, אני אשים לך פלסטר״ אמר.
״לא צריך בן, די״ עניתי וניגבתי את האצבע, עולה על קצות אצבעותיי ומנסה להגיע לארון מעל הכיור שבו היו פלסטרים.
למה הארונות כאן כלכך גבוהים?
בן הושיט את ידו בכזו קלילות ולקח פלסטר אחד ואז התגרה בי והניף אותו יותר גבוה כך שלא אוכל לקחת,
״נו בן!״ התעצבנתי עוד יותר והסתובבתי אליו, מנסה להגיע לפלסטר.
בן הנמיך את ראשי אליי והביט לתוך עיניי.
עיניו הכחולות האלה כלכך סוחפות ויפות, כאלה שאי אפשר להפסיק להביט בהן.
השפלתי את מבטי ועקפתי את בן, לוקחת מגבון מהשולחן ומנגבת את אצבעי.
״חכי אני אשים לך״ צחקק וניגש אליי עם הפלסטר.
״לא צריך, אני בסדר״ עניתי וחטפתי את הפלסטר מידו, פותחת אותו ומלפפת סביב אצבעי.
״מה יש אדל?״ שאל וגיחכתי בזלזול.
״אתה באמת שואל?״ שאלתי והוא בלע את רוקו.
תפסתי במטאטא והתחלתי לטאטא את הזכוכיות ובן נשען על השיש כשידיו משולבות על חזו, מה שנתן לו מראה מושך ביותר.
״אני מנסה לעבוד על עצמי אדל״ הסביר את עצמו.
״לא אכפת לי בן, פגעת בי״ אמרתי מבלי להביט בו בכלל.
״אני יודע״ ענה.
״אבל אני.. אני מרגיש שקשה לי כלכך אדל ואני רוצה להיות לבד אני לא רוצה להכניס אותך לבעיות שלי״ המשיך.
״אבל זה כל הקטע בזוגיות בן, להיות מעורב בעיות אחד של השני״ הרמתי את מבטי אליו.
״אני לא מוכן שתסבלו בגללי אדל, את בטוח תמצאי לך איזה ילד תיכון יפה״ גיחך.
״אתה מטומטם כלכך בן״ כעסתי וזרקתי את הזכוכיות לפח ואז יצאתי לגינה.
התיישבתי בכיסא ושאפתי אוויר ולאחר מכן הוצאתי באיטיות.
״אני מטומטם שמאוהב לך בצורה ורוצה את הטוב ביותר בשבילך״ אמר והתיישב לידי, מוציא סיגריה מהחפיסה ומחזיק בשיניו כשהוא מצית אותה עם המצית שלו.
״אבל אתה הטוב ביותר בשבילי בן״ עניתי.
״לפעמים צריך לדעת מתי זה טוב ומתי לא, עכשיו זה לא טוב אדל״ שאף שאכטה אל תוך ריאותיו.
״את באמת רוצה אחד כמוני? אדל כוסעמק אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי בכלל, לכי תהיי עם איזה מישהו מוצלח״ גיחך הוציא את העשן מפיו באיטיות.
״אתה מוצלח בן, תפסיק להגיד שלא״ אמרתי בכעס והוא התעלם מדבריי.
״את יודעת, כשראיתי אותך באוטובוס את היית כלכך יפה פאק, לא יכלתי להפסיק להסתכל עלייך אני נשבע.
בחיים לא חשבתי שנהיה זוג אדל, בחיי, אבל נכנסת לחיים שלי בצורה כלכך טובה ומהירה והפכת אותם ואני נשבע לך שמאז שנכנסת את רק עושה טוב״ חייך כמו ילד קטן ואני רק רציתי להביא לו נשיקה.
״בןבן אתה הדבר הכי טוב שקרה לי״ לחשתי.
״אבל אני לא יכול עם זה יותר אדל, אני חייב לחשוב קצת ולעזוב את הכל״ הסביר.
״זה מעצבן אתה יודע? כי אני כלכך מתגעגעת אליך בן וכל מה שאכפת לך זה להיות לבד ואתה״ אמרתי.
״לא אדל, זה לא נכון״ ענה.
״כוסעמק בן״ קיללתי וקמתי מהכיסא ונכנסתי הביתה וצלצול בדלת נשמע בדיוק ופתחתי לרומי את הדלת.
לפחות איתה יהיה כיף ואני מקווה שהערב יעבור יותר טוב מעכשיו.

•נקודת מבט בן•
״סראבק, איך כל דבר טוב אני הורס אה?״ קיללתי בקול.
״זה כי אתה ילד זין״ עומרי אמר והתיישב לידי וצחקקתי.
״יאללה אתה מוכן? יוצאים״ אמר והנהנתי אליו ונכנסנו לבית.

המוזיקה הלמה באוזנינו והאדרנלין התפשט בכל גופי.
אני ועומרי רצנו ישר לרחבה ועידו התיישב על הספה ושומר עלינו שלא נעשה שטויות כי הוא הנהג תורן היום.
״פאק! זה טוב!״ עומרי חייך כששתינו את שני השוטים הראשונים ביחד.
״כן״ חייכתי אליו והלכנו לרחבה.
רציתי סטוץ, רציתי לשחרר הכל ופשוט להנות היום.
רציתי לשכוח את אדל, אני רק פוגע בה כל פעם מחדש.
מגיע לי להיות לבד.

אחרי השוט ה-אני לא יודע כמה כבר, הרגשתי מעט מסוחרר ואת האלכוהול זורם בגופי.
עומרי לעומתי שאה רק שני שוטים ונשאר פיקח, הוא לא רצה לשתות יותר מדי בגלל רומי והלך לשבת עם עידו.
הרגשתי את תחושת השחרור שהאלכוהול נתן לי והרגשתי חופשי.
הלכתי לרחבה וסרקתי אותה, תופס בעיניי את אחת הבחורות שרקדו שם.
לגופה שמלה שחורה צמודה וקצרה שלא משאירה מקום לדמיון ועקבים לרגליה.
שיערה הבלונדיני והארוך התנפנף עם כל תזוזה שלה ואיפור כבד היה על פניה.
אם הייתי פיקח בחיים לא הייתי ניגש אליה כי היא לא הטעם שלי בכלל אבל הגוף שלה יפה ומעוצב.
״היי״ לחשתי לאוזנה והנחתי את ידיי על מותנייה והיא חייכה והסתובבה אליי.
״שלום לחתיך״ אמרה והניעה גופה לצלילי המוזיקה.
המשכנו לרקוד ועצמתי את עיניי לרגע, מדמיין את אדל במקומה ואני רוקד איתה על הרחבה והיא בזרועותיי, מחייכת ככה.
פקחתי את עיניי והתאכזבתי כי אדל לא כאן.
״סעמק״ קיללתי והזזתי את הבחורה ממני והיא הביטה בי בשאלה.
פילסתי את דרכי לעבר היציאה ונתקלתי באחד הבחורים.
״סעמק זוז לי מהדרך״ התעצבנתי ודחפתי אותו.
״בואנה תירגע יבן זונה״ קילל ודחף בחזרה.
העפתי לו בוקס והוא העיף לי בחזרה  והרגשתי דם נוזל מאפי.
״מה אני משאיר אותך חמש דקות לבד וכבר אתה מסתבך?״ עומרי התעצבן ומשך אותי לספות.
״תתקשר לאדל״ ביקשתי והראש שלי הסתחרר.
״אני לא מתקשר אליה עכשיו״ עומרי אמר.
״עומרי תתקשר, אני חייב אותה״ התחננתי והוא נאנח ותפס בטלפון שלו.
״אני בחוץ״ עניתי ויצאתי החוצה.

דרכתי על הסיגריה ובדיוק אדל יצאה מהאוטו שלמולי.
״בן?״ קראה בלחץ וניגשה אליי.
״יורד לך דם״ נלחצה ונגעה בדם מתחת לאפי.
״אני יודע״ גיחכתי.
״למה קראת לי?״ שאלה ושילבה את ידיה על חזה.
היא כזו יפה, באלוהים.
״כי רציתי לראות אותך״ עניתי והיא גלגלה את עיניה.
״ברצינות בן?״ שאלה בכעס.
״למה את עצבנית?״ שאלתי ומשכתי אותה אליי מהמותניים.
״שתית?״ שאלה והנהנתי אליה.
״את יודעת, אף אחת לא שווה אותך, גם לא זאת שרקדתי איתה ברחבה, היא הייתה שווה״ גיחכתי ואז נשכתי את שפתי כשהבנתי מה אמרתי.
״מה?״ שאלה והביטה בי בהלם.
״פאק אדל״ תפסצי בידה והיא הסתובבה בכעס והלכה לכיוון האוטו שלה.
״אתה יודע מה? אתה באמת צודק בן, לפעמים צריך לדעת מתי זה טוב ומתי לא, עכשיו זה לא טוב״ חזרה על המשפט שלי.
״עכשיו זה באמת לא טוב בן, הרסת כל קשר בינינו״ נשכה את שפתה וניסתה לעצור את הדמעות ואז נכנסה לאוטו ונסעה משם.
יופי בן, כל הכבוד.