my soldier

פרק 20

היי יפות שלי שימו לב ששיניתי את פרק 19!!
עידו בסוף לא מת כי זה לא הסתדר לי כלכך בסיפור!!
אחד הפרקים היותר מרגשים שרשמתי.
תהנו אהובות❤️

היום העשירי מאז שנכנסנו לעזה.
כל היום שמירות והתקפות.
נהרגו מאז עוד עשרה חיילים ועם כל הודעה כזאת הלב שלי התכווץ עוד יותר ויותר.
השעה הייתה שתיים בלילה וזאת הייתה המשמרת שלי עכשיו.
״צוות 2 לקום עכשיו! יש חולייה של מחבלים בבניין ממול! עכשיו!״ המפקד צעק בקשר.
״קומו! קומו!״ צרחתי כשראיתי את המחבלים מתקרבים ויצאנו מהמבנה שלנו מהר.
״אש!״ עומרי צעק והתחלנו לירות.
הלב שלי דפק כלכך מהר עד שחשבתי שייצא מהמקום.
המחבלים היו קצת יותר רבים מאיתנו, עשרה בערך.
שתיים מהם הרגתי אני ועוד חמישה הרג עומרי.
״חדל!״ צעקתי כשהרגנו את כל המחבלים.
״צוות 2 יוצא עכשיו להתקפה״ אמר המפקד בקשר.
״קיבלנו״ אמרתי.

כל מה שעשינו היה להתקדם קדימה במשך כמעט שעה.
המקום היה שקט בנתיים ולא ראינו עוד מחבלים כרגע.
השעה הייתה שלוש בלילה, הקור היה מקפיא.
ראינו את החיילים עומדים על המשמר שלהם ורק מחכים למחבל שיתקרב כדי לירות לו כדור בראש.
ארבעתנו היינו מתוחים ודרוכים ורק רוצים כבר לסיים עם כל זה וזהו.
איך אני מת עכשיו לאיזה בירה ביד וסיגריה.
פאק, סיגריה!
יום שלם שלא עישנתי סיגריה.
יום עשירי שלא דיברי עם אדל היפה שלי.
השתגעתי מגעגעועים אליה.
״מחלקה 2 לחזור למחנה בחוץ, הגיע האוכל״ אמר המפקד ונאנחנו בהקלה.

ישבנו ואכלנו את האוכל ואני הייתי כלכך רעב שטרפתי אותו בשנייה.
נשכבתי על האדמה, עייף ועוד שנייה נרדם.
הרבה זמן שלא ישנתי טוב והתגעגעתי לישון ליד אדל שלי.
״הנה הטנק צריך לצאת״ המפקד אמר והזדקפתי, מביט בטנק שאמור לצאת מעזה.
הבום החזק נשמע והטנק התפוצץ ואלפי רסיסים עפו לכל עבר.
״יש לנו ארבעה הרוגים מהטנק!״ מפקד אחר צרח בקשר.
״פאק״ אמרתי בשקט וחיילים שבדיוק באו לצאת מעזה רצו לטנק שנשרף.
הם הרגו את המחבלים שפוצצו את הטנק ואז כוחות הצלה רצו לטנק וניסו להוציא את החיילים בכדי לקבור אותם לפחות שלמים.

״החיילים היו שלי״ ראיתי את המפקד שלהם בוכה.
״אני לא מבין, איך ההורים שלהם אמורים לקבל את זה? איך אני, ילד בגילם, מפקד שלהם, אמור להגיד להם את זה?״ ניענע בראשו בחוסר אונים.
״הם כתבו מכתבים לחברות שלהם, היה אחד שהציע נישואין לחברה שלו לפני שנכנס לעזה, הוא היה אמור להתחתן״ אמר ונשכתי את שפתי בכאב.
״27 הרוגים כרגע״ שמענו בקשר ותפסתי בראשי.
כל יום ההרוגים עולים ועוד חייל ועוד חייל נהרג.
מה אנחנו אמורים לעשות? כוסעמק!
״תתקשרו למשפחה, תגידו שאתם בסדר״ המפקד שלנו אמר והיה נראה עייף כלכך.
תפסתי בטלפון שלי וחייגתי לאדל.
״בן!״ היא צרחה באושר ואז קולה הפך לשבור והבנתי שהיא בוכה.
הלב שלי חזר לפעום כמו שצריך והרגשתי יותר טוב פתאום כשאני מדבר איתה.
״יפה שלי״ אמרתי בחיוך עייף ורציתי כלכך לנשק את השפתיים שלה עכשיו.
״איך אתה? איך עומרי?״ שאלה בלחץ.
״הכל בסדר קטנה, אנחנו בסדר״ עניתי והיא נאנחה בהקלה.
״תודה לאל, ראיתי שיש כבר 27 הרוגים״ אמרה בעצב.
״כן, לא קל״ עניתי.
״אני אוהבת אותך בן״ אמרה.
מה לא הייתי עושה עכשיו כדי להיות לצידה.
״אני כלכך אוהב אותך״ אמרתי לה.
״בבקשה תשמור על עצמך, אני מתחננת!״ ביקשה והתייפחה.
״אדל הכל יהיה בסדר״ הרגעתי אותה.
״אתה לא יכול להבטיח לי! בן יש 27 הרוגים ואני לא מוכנה לאבד אותך שוב!״ צעקה והזכירה את הפציעה הקודמת שכמעט בגללה איבדתי את אדל.
״אדל אני כלכך רוצה להיות לידך עכשיו, אני צריך את החיזוק שלך״ התחננתי ורק מלשמוע את הקול שלה אחרי עשרה ימים עשה לי צמרמורת בכל הגוף.
״אני אוהבת אותך כלכך! אני מפחדת בן! אתה רק ילד! ילד שלא הספיק כלום בחיים״ שמעתי את הבכי שלה מתגבר ובכיתי יחד איתה.
היה לה עצוב, כאב לה לאבד אותי והיא השתגעה מפחד.
״אני אחזור״ אמרתי לה.
״אתה חזק בןבן שלי ואני כלכך מאמינה בך, אני מאמינה בך! אני מחכה לך שתחזור״ אמרה והלב שלי החסיר פעימה.
היא מאמינה בי.
״אני צריך ללכת יפה שלי, אני מאוהב לך בצורה אישתי״ אמרתי.
״קראת לי עכשיו אישתי?״ צווחה באושר וצחקתי.
״אני כלכך אוהבת אותך בן! אתה תחזור!״ אמרה וכלכך רציתי למחוץ את הפנים המתוקות שלה עכשיו.
״אני אחזור, מבטיח״ עניתי וניתקתי.