my soldier

פרק 37

ירדתי למטה למטבח, הרגשתי צורך עז לשתות.
עליתי על קצות האצבעות וניסיתי להגיע לארון השתייה אך ללא הצלחה.
נאנחתי בקולניות ותפסתי בכיסא בשקט, מנסה לא להרעיש כי אמצע הלילה עכשיו.
״היי״ קול הבהיל אותי וקפצתי במקומי.
״פאק״ קיללתי בשקט ואחזתי בכיסא בבהלה, מסתובבת לעבר הקול ומגלה שזאת רק אמא של בן.
״סליחה״ אמרה בגיחוך והתקדמה לעברי.
״רציתי לדבר איתך״ אמרה ומזגתי לעצמי מים בנתיים, ממתינה שתתחיל לדבר.
״אני רוצה שבן יסלח לי״ אמרה ונחנקתי מעט מהמים.
איך היא מצפה שיסלח לה אחרי מה שעשתה?
״אני לא יכולה לשכנע אותו לסלוח לך, זה צריך לבוא ממנו״ אמרתי.
״אני יודעת, אני פשוט.. כלכך מתחרטת עח מה שעשיתי״ אמרה.
בצדק. את אמורה.
״אני יודעת, אבל אני לא יודעת אם יסלח לך, מה שמך?״ חיכיתי שתגיד את שמה.
״נטע״ אמרה והבטתי בפניה העגולות.
היא יפה ממש, שיערה הבלונדיני התפרש על כתפיה ועיניה הכחולות הזהות לשל בן חדרו לעיניי.
״אני.. תקשיבי.. כשהוא בא אליי אני אספתי את השברים שלו, אני הייתי כמו אמא בשבילו והחברה הכי טובה שלו, הוא היה כלכך מפורק ולקח לי זמן לאחות השברים שלו, אני לא יודעת עד כמה יסלח לך״ הסברתי והיא השפילה את מבטה.
בהתחלה כשאני ובן היינו ביחד הוא פחד לפתח את הקשר הזה, הוא תמיד אמר לי שלא מתאים לו ואני נלחמתי על הקשר, ידעתי שגם הוא אבל הוא פשוט הסתירהאת זה כי פחד לפגוע בי, הוא פחד אראה את הנפש הפצועה שלו ואעזוב אותו.
מאותו רגע הבטחתי לו שאני כאן בשבילו ושאני בחיים לא אעזוב אותו, בחיים.
״אני כלכך מצטערת, כלכך״ השפילה את מבטה.
״לא הכרתי מציאות אחרת, עשיתי לבן את מה שעשו לי ואני כלכך מתחרטת על זה, החלום שלי שהוא יסלח לי ויבוא לחתונתי״ אמרה וכאב לי ליבי עליה, למרות שרציתי כלכך לכעוס עליה ולצרוח עליה.
לכעוס עליה שהשאירה ככה את בן שלי לבד, לכעוס עליה על השריטות שהשאירה לו, את הצלקות.
אבל גם מצד שני היא לא הכירה מציאות אחרת, זה מה שעשו לה והיא לא מכירה דבר אחר, אז היא עשתה אותו הדבר.
גם לה יש צלקת אבל זה לא מוצדק.
״בבקשה תנסי לשכנע את בן״ התחננה.
הנהנתי אליה וסיימתי לשתות את כוס המים, מניחה אותה בכיור ועוקפת את נטע, עולה לחדר של בן.
נכנסצי תחת השמיכה החמה ובן כרך את ידו סביב מותני, מושך אותי אליו.
״איפה היית?״ מלמל בישנוניות לאוזני ואז השאיר שם נשיקה קטנה מה שהעביר צמרמורת נעימה בגבי.
״שתיתי מים״ לחשתי והסתובבתי לעברו.
״שמעתי רעשים״ אמר בשקט.
״זה.. זה סתם״ גמגמתי.
״בן״ קראתי בשמו והוא פקח את עיניו והביט בי בשאלה.
״אני אוהבת אותך״ לחשתי והבטתי בילד שמולי, הוא כלכך יפה.
״אני אוהב אותך קטנה״ נישק את מצחי וחיבק אותי אליו.
״בן..״ התחלתי להגיד והוא הביט בי בשאלה בשנית.
״לא.. לא משנה״ התחרטתי.
רציתי לשאול אותו מה אם הוא באמת ייתן הזדמנות לאמא שלו?
״נו דברי״ האיץ בי ועיניו הכחולות זהרו בחושך.
״אתה בטח עייף, אני אגיד לך בבוקר״ אמרתי.
״אדל אני כבר ער, דברי״ התעצבן ונאנחתי.
״זה.. סתם פשוט חשבתי מה יהיה אם.. אם תתן הזדמנות לאמא שלך? היא דיברה איתי מקודם״ הסברתי והוא נשף אוויר עצבני מפיו.
״זה לא יקרה״ אמר באיפוק וידעתי שאם אמשיך להגיד עוד דברים הוא יתחרפן.
״סליחה בן״ נשכתי את שפתי.
רק עכשיו חזרנו ולא רציתי לעשות את המצב בינינו יותר גרוע.
״זהכל טוב קטנה, פשוט.. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל אי פעם לסלוח לה״ אמר.
״בצדק, אבל אתה לא רוצה לשחרר את זה ממך?״ שאלתי.
״אני לא יכול אדל, לא יכול, היא שרטה אותי ויש לי חרדת נטישה אדל, אני רוצה שיכאב לה בדיוק ככה, שתתחנן לסליחה שלי״ ראיתי את הדמעות שעלו בעיניו.
״שיט בן, סליחה, לא התכוונתי לפגוע בנקודה רגישה״ לחשתי ואחזתי בפניו עם ידיי.
״את בכלל לא צריכה להצטער״ הניח נשיקה על מצחי ונאנחתי בשקט.
״לכי לישון, טוב?״ אמר והנהנתי.
״לילה טוב בןבן״ הנחתי נשיקה על שפתיו הרכות.
״לילה טוב נסיכה שלי״ אמר והרגשתי את פעימות ליבי מאיצות והלב שלי ניתר במקומו.