my soldier

פרק 24

״אני חוזר שבוע הבא״ אמרתי לאדל ששאלה מתי אני חוזר.
יש לה מחר יום הולדת ואני רוצה להפתיע אותה, אני לא רוצה להגיד לה שמחר אני חוזר.
מחר היא תהיה בת 17 הקטנה שלי.
״אוף״ היא נאנחה וליבי נמחץ.
״אל תדאגי יפה שלי, אני אחזור ואנחנו נחגוג ביחד, בסדר?״ שאלתי וחיוך עלה על פניי.
״אוקיי, אוהבת אותך״ אמרה.
״אני אוהב אותך״ החזרתי לה וניתקנו.
מחר אני חוזר לקטנה שלי אחרי שלוש שבועות שלא הייתי בבית.
היה מתח בדרום ושמרנו על גבול עזה והשאירו אותנו שבת בגלל המתח.
עכשיו המתח נרגע מעט והחזירו אותנו הביתה סוף סוף.
״יאללה נארגן תיק למחר?״ עומרי שאל והנהנתי אליו, זורק את הסיגריה על הרצפה ודורך עליה.
אני רק משתוקק לראות את אדל שלי ולנשק את שפתיה אחרי כלכך הרבה זמן.

•אדל•
״היום יום הולדת..״ המשפחה התחילה לשיר ואני חייכתי חיוך מזוייף.
מה זה שווה כשעומרי ובןבן שלי לא חוזרים היום? הם היו אמורים לחזור כי יום חמישי היום, אבל השאירו אותם שבת בגלל ההתחממות בעזה.
״תודה״ אמרתי בחצי חיוך כשנתנו לי את המתנות.
אמא קנה לי צמיד עדין בצבע כסף, ישר לבשתי אותו, הוא מהמם.
כל שאר הדודים כמובן נתנו כסף וגם סבתא וסבא.
דיברתי אתמול עם בן והוא אמר שצריך לחזור שבוע הבא, כלכך רציתי לחגוג איתו את היום הולדת.

אחרי הארוחה כולם הלכו כבר לסלון ואני סתם דפדפתי באינסטגרם בחוסר מעש.
השעה הייתה רק שמונה וחצי בערב וחיכיתי שכולם ילכו כדי שאדבר עם בן בטלפון.
״דלה״ אמא קראה לי וניגשתי אליה.
״תוכלי ללכת לזרוק זבל?״ שאלה.
״בטח, גם ככה אין לי מה לעשות״ אמרתי ולקחתי את שקית הזבל ויצאתי החוצה, זורקת לפח.
הסתובבתי בחזרה ואז קפאתי על מקומי.
בן עמד שם במדים, עם הנשק שלו עליו והתיק הכבד.
״אני מדמיינת..״ אמרתי בקול שקט וניערתי את ראשי.
״לא קטנה, חזרתי, עשיתי לך הפתעה״ אמר ושפשפתי את עיניי.
״אני לא מאמינה!״ אמרתי באושר.
״לא מאמינה!״ צווחתי ורצתי אליו, קופצת עליו וכורכת את רגליי סביבו.
״זאת המתנה הכי טובה בעולם!״ אמרתי בקול רם והרמתי את ראשי אליו, מנשקת אותו אינספור פעמים בפנים.
״אני לא מאמינה שאתה כאן״ אמרתי ונישקתי את שפתיו.
״זה חלום כלכך טוב, אלוהים!״ נשכתי את שפתי והרגשתי את הדמעות יוצאות מעיניי
״יפה שלי, האושר שלי״ ליטף את שיערי.
״אני אוהב אותך״ אמר והוריד אותי בעדינות.
״גם אני״ אמרתי והרגשתי את חולצתי מתרטבת מהדמעות וכרכתי את ידיי חזק סביב מותניו.
״לא קטנה, אל תבכי״ אמר ומחה באגודלו את דמעותיי ואז חיבק אותי אליו.
״אני כאן עכשיו״ הרגיע אותי ונישק את ראשי.

״הבאתי לך מתנה״ אמר והוציא קופסה קטנה מכיסו ואני ניגבתי את עיניי.
״מה זה?״ שאלתי והבטתי בקופסה בידיו.
הוא פתח אותה ובתוכה היה השעון של מייקל קורס שכלכך רציתי ביחד עם צמיד כסף יפה ומכצב.
״את המכתב תקראי אחרכך״ לחש באוזני והעביר צמרמורת בגופי.
״וואו בן״ אמרתי ואז העברתי את מבטי אל עיניו הכחולות.
״זה מגיע לך קטנה״ חייך ואז הוציא את השעון מהקופסא ואוחז בידי בעדינות ושם אותו עליי.
״זה יפה לך״ אמר והוציא גם הצמיד ושם על ידי.
נשכתי את שפתי באושר וחיבקתי אותו שוב.
״למה אתה כזה מושלם?״ שאלתי והנחתי את ראשי על חזו ברוגע.
״זה ההפך״ לחש וניגב את דמעותיי.
״איפה עומרי?״ שאלתי בבלבול והבנתי שעומרי לא פה.
״פה״ שמעתי את קולו והסתובבתי.
״עומרי!״ קראתי, רצה אליו ומחבקת אותו.
״נסיכה שלי״ חיבק אותי בחזרה.
״מזל טוב לאחות הכי יפה שיש ביקום״ חייך אליי.
״תודה עומריקי״ ליטפתי את גבו.
״זה בשבילך״ הושיט לי גם הוא מתנה ופתחתי אותה בסקרנות.
״וואו!״ פקחתי את עיניי מהמתנה שקנה לי.
הוא קנה לי תיק צד שחור וקטן אך אל קטן מדי.
תיק כלכך יפה ועדין.
״תודה!״ אמרתי בהתרגשות והוא הנהן ופרע את שיערי.
״בוא ניכנס״ משכתי בידו והוא הנהן ונכנסנו שלושתנו.
״בן בן! עומרי שלי! יפים שלי!״ אמא קראה בהתרגשות וחיבקה את שתי הגברים האלה.
״איך הייתה ההפתעה?״ שאלה והביטה בי ופערתי את עיניי.
״אמא את ידעת?״ שאלתי והיא הנהנה.
״ברור״ צחקקה וצחקנו כולנו.
״בואו לאכול, עכשיו״ אמרה והושיבה אותם לשולחן.