שימו לב שהפרק השתנה בסוף!
תהנו אהובות❤️
״היי רועי״ חייכתי וחיבקתי אותו כשנכנסתי לשער.
רועי הוא ידיד טוב שלי, אנחנו מכיתה י׳ ביחד, מאז כיתה י׳ אני רועי ושירה ביחד, לא עוזבים אחד את השנייה.
היו כמה פעמים ששירה הייתה הולכת לחבורה שלה ונוטשת אותי אבל למדתי להסתדר עם זה.
רועי כמובן מאוהב בשירה אז הוא הולך אחריה כמו כלב.
אבל אני אוהבת אותם בסך הכל, הם החברים הכי טובים שלי.
״שלום יפהפייה״ חייך והניח נשיקה על לחיי, מוביל אותי לכיתה ואז מחבק את שירה, הוא דלוק עליה ללא ספק.
״איך עבר עליך הסופש?״ שאל וחייכתי כשנזכרתי בבן.
״האמת שהיה די מעולה, איך היה שלך?״ שאלתי וחיוכו נמחק לאט.
״ההורים שלי שוב רבו, הם רבים ללא הפסקה״ אמר והשפיל את מבטו.
״אני מצטערת רועי״ עניתי וחיבקתי אותו.
״הם הלכו לחתום על הסכם גירושין היום, סוף סוף יהיה שקט בבית״ אמר בחצי חיוך חצי נחמה.
״יהיה בסדר, אתה תראה״ אמרתי ונכנסנו לכיתה.
ההפסקה התחילה וכולם יצאו לבחוץ, כולל אני רועי ושירה.
התיישבנו בדשא והבטתי בטלפון, אולי בן ישלח הודעה?
היה ממש נחמד לדבר איתו אתמול בלילה.
״את שומעת?״ שירה העבירה יד מול פרצופי והנהנתי.
״אז ככה, יש בערך עוד שבועיים, ביום חמישי מסיבה בבית של דן, הוא חוגג יום הולדת והזמין אותנו״ אמרה וגלגלתי את עיניי.
דן הוא כביכול ׳מלך השכבה׳ הוא ערס מפונפן שכל מה שחשוב לו בחיים זה בחורות, כסף וסיגריות.
הסיבה היחידה שהוא הזמין אותנו זה כי הוא דלוק עליי.
הוא הציע לי כבר פעמיים לצאת איתו וסירבתי מכיוון שאני לא רוצה.
לא אהבתי אותו ולא הרגשתי שום משיכה אליו, להפך הוא הגעיל אותי אפילו.
״אני לא יודעת..״ אמרתי והבטתי בשירה שגלגלה את עיניה.
״תפסיקי לשבת בבית כל היום! את כמו זקנה!״ כעסה ורועי הסכים איתה.
״אבל את יודעת שאני לא אוהבת את כל המסיבות האלה״ נאנחתי.
שנאתי את המסיבות האלה, כולם נמרחים שם אחד על השנייה וכל הזיעה שם מגעילה אותי וריח הסיגריות הנוראי.
איכס.
״נו, תבואי, בבקשה!״ התחננה וגלגלתי את עיניי.
מפתיע שהיא לא הולכת עם החבורה שלה.
״אוף בסדר! אבל חוזרים לפני שתיים עשרה!״ הרמתי את אצבעי באזהרה והיא הנהנה וצווחה באושר.
״רק דיברנו״ רועי צחקק ודן התקרב אלינו.
״אוף!״ קראתי בכעס ושירה צחקקה וסימנה לי להיות בשקט.
דן התיישב לידי והביט בי.
״היי אדל״ חייך ועיניו הירוקות חדרו לשלי.
״היי״ החזרתי בחיוך מזוייף.
לא מבינה מה בנות מוצאות בו, באמת.
הוא דומה לחרדון.
יש לו שיער חום קקה כזה, עיניים ירוקות ועורו לבן לעומת שלי, שהוא שזוף.
הוא גבוה לעומתי ואני מגיעה לו לכתף בקושי.
גברים כמוהו הם לא הטעם שלי בכלל, מתנשאים כאלה ורק הכסף מעניין אותם, האף שלהם למעלה והם חושבים שכולם רוצים אותם כי הם טחונים,זה מגעיל ומוריד.
״את באה למסיבה שלי?״ שאל. לא באלי לבוא, אבל אני אבוא. לא בגללך.
״כן״ השבתי והוא הנהן בחיוך.
״יופי, באלך סיגריה?״ שאל בטיפשות למרות שידע שאני לא מעשנת.
באלך כאפה?
״אני לא מעשנת, דן״ עניתי במעט קשיחות והוא צחקק וקם ממקומו.
״אוקיי, אוקיי, אני אלך לי לעשן סיגריה, נתראה״ אמר ולקח את תיקו.
״אני לא סובלת אותו, פלצן״ אמרתי והתעצבנתי.
שירה ורועי צחקקו והוצאתי להם לשון בתגובה.
״בבית״ קראתי מתוך הרגל ואף אחד לא ענה.
אמא בעבודה ועומרי בבסיס.
חיממתי לי פיצה בתנור וכשהייתה מוכנה לאחר חמש דקות התיישבתי מול הטלוויזיה, מדליקה בובספוג ולקחתי חתיכה מהפיצה.
שטפתי את ידיי אחרי האוכל ובדקתי שהדלת נעולה כדי שלא יהיו גורמים מפתיעים ועליתי לחדרי, נשכבת במיטה ועוצמת את עיניי ונרדמת תוך כמה דקות ספורות.
אין על שנ״צ.
•נקודת מבט בן•
התנשפתי בכבדות כשישבתי על הרצפה אחרי סיבובי ריצה.
לקחתי את בקבוק המים ולגמתי ממנו, מסדיר את נשימותיי לאט.
״כל הכבוד חיילים! משוחררים לארוחת ערב ושעת ט״ש!״ אמר המפקד ואני ועומרי הלכנו לחדר האוכל.
״היי בני״ הילה חייכה וקרצתי לה, לוקח צלחת וממלא באוכל.
״מה קורה הילה?״ שאלתי.
הילה היא כמו אחותי הקטנה, היא עדינה ומתוקה כזאת.
״בסדר, מה איתך?״ שאלה והנהנתי לחיוב.
״איך עם דניאל?״ שאלתי, דניאל הוא החבר שלה, הם כבר שנה וקצת ביחד.
״מעולה האמת, לא נמאס לך מסטוצים? לא באלך לחפש זוגיות? מישהי כזאת שתאהב לכל החיים?״ שאלה וגלגלתי את עיניי.
״לא חושב הילה, לא כרגע, אני רוצה להנות״ עניתי והיא צחקקה.
״נו באמת בן, אתה בטוח רוצה את אותה הילדה שתחזור אליה מהבסיס והיא תקפוץ עליך בחיבוקים ונשיקות״ אמרה וחשבתי על זה לרגע.
אני לא יודע, לא דחוף לי לחפש זוגיות, אבל מצד שני כן הייתי רוצה מישהי שתחכה לי בבית, שאני ארגיש איתה שהלב שלי שלם.
אבל כרגע אני בקטע של סטוצים, לא זוגיות.
אני עדיין ילד.
״לא יודע לילוש, כשזה יגיע זה יגיע״ אמרתי והיא הנהנה בהבנה.
״את באה לשבת איתנו?״ שאלתי והיא חייכה והלכה אחריי לעבר השולחן.
עומרי קם וחיבק את הילה חיבוק ענק, וחייך אלייה.
אנחנו חברים ממש טובים של הילה, היא נשמה אמיתית.
אחרי ארוחת הערב חזרנו לחדרים לשעת ט״ש.
רצתי ישר להתקלח לפני שכולם ייכנסו ואז זה ייראה כמו בית בושת.
קרצפתי את גופי ושיערי, מסבן כל מקום ומקום כדי לא לפספס.
שעת ט״ש היא השעה הכי כיפית ביום, כי זאת השעה החופשית שלך לעשות כל מה שתרצה.
אחרי ששטפתי את גופי עטפתי אותו במגבת מסביב למותניי ונכנסתי לחדר שהיה ריק מכיוון שכולם עדיין שהו במקלחות.
לבשתי בוקסר ולאחר מכן בגדים מחממים כי הקור היה מקפיא למרות שאנחנו בדרום.
שכבתי במיטה ופתחתי את הטלפון, מתקשר לאמא.
״בןבן!״ התרגשה לשמוע את קולי וחייכתי חיוך ענקי אך מחקתי אותו מיד.
שבועיים שלא דיברנו, היא לא התקשרה אפילו וזה טיפה עצבן אותי, כי מה שהיה אכפת לה זה רק החבר הפלצן שלה.
״היי אמא״ אמרתי ״איך את מרגישה?״ שאלתי.
״בסדר יפה שלי, איך אתה? איך בבסיס?״ שאלה.
״אני בסדר מאמו״ השבתי ביובש.
עיצבן אותי שדווקא עכשיו נזכרת להתקשר.
אני ממש אוהב אותה למרות שהיא בקושי דואגת לי, אבל אמא זאת אמא.
״גם אני בן שלי, אהובי״ אמרה ושמעתי אותה מושכת באפה.
״תהיה זהיר ודרוך ותשמור על עצמך״ אמרה.
״בסדר, אוהב אותך״ אמרתי והיא החזירה לי גם וניתקתי.
שמתי את הטלפון על השידה לידי ועומרי בדיוק נכנס לחדר.
״דיברת עם יפה?״ שאל והנהנתי בחיוך.
״דיברת עם גילה?״ שאלתי והוא גם הנהן, מנגב את שיערו הרטוב ונשכב במיטה.
״יאללה חיילים למיטה! נגמרה שעת הט״ש!״ המפקד צעק ושאר החיילים נכנסו לחדר.
כיבינו את האור והחושך השתלט על החדר.
עצמתי את עיניי וחייכתי חיוך קטן כשנזכרתי באדל.
אולי היא תהיה שלי?
YOU ARE READING
my soldier
Romanceאדל בת ה17 היא ילדה שקטה, לומדת ביא׳. כשהיא עולה לאוטובוס היא פוגשת בבן, חייל לוחם בגולני בן 20. בן השטותניק והפרוע גורם לה להתאהב בו בשנייה. שניהם מתחברים מהר ואפילו הופכים לזוג מהסרטים. האהבה ביניהם לא נגמרת ואפילו לא לרגע, אבל אז מקרה אחד ממוטט א...
