my soldier

פרק 17

•אדל•
אני ידעתי, אני פשוט ידעתי שקרה משהו.
זה כאילו הרגשתי את זה.
כל הלילה לא הצלחתי להירדם וכלכך פחדתי שקרה משהו עד שהגיע הכאב החד בבטן וידעתי שמשהו קרה.
הדמעות המשיכו לזלוג מעיניי והייתי כלכך בלחץ.
התלבשתי במהירות שיא ואספתי את שיערי לקוקו נמוך.
לקחתי מפתחות שהיו על השידה בחדרי ובאתי לצאת מהחדר, אבל אז הבחנתי בפתק מקופל כל הרצפה.
׳מבןבן שלך׳ היה רשום ונשכתי את שפתי.
דחפתי אותו לתיק צד שלי ויצאתי החוצה.

כל הנסיעה רק חשבתי על בן ועומרי והתפללתי שהכל בסדר.
פחדתי שאגיע ואגלה משהו לא טוב.
אני אוהבת את בן כלכך.
הוא החבר הראשון שלי ובחיים לא חלמתי שאפשר להתאהב ככה, שאהבה תהיה כלכך עצומה ותשוקתית ככה.
בן דואג לי כמו שאף אחד מעולם לא דאג לי.
הוא דואג להזכיר לי כל בוקר כמה אני יפה למרות החוסר ביטחון שיש לי.
אף פעם לא אהבתי את עצמי עד שבן הגיע ותיקן הכל.
הוא גרם לי להאמין בעצמי ולהרגיש שאני יפה יותר כל יום.
הוא דואג כל הזמן להזכיר לי כמה הוא אוהב אותי ואני מתה על זה.
אני אוהבת אותו.
מאז שנפגשנו הוא רק נהיה שמח יותר ויותר, אני יודעת שיש לו בעיות נוראיות בבית אבל הוא מתגבר על זה ואני עוזרת לו.

החניתי בחניון בית החולים ויצאתי במהירות, עולה במעלית לקומה שעומרי אמר ואז רואה אות מולי ורצה אליו בבכי.
חיבקתי אותו חזק והוא ליטף את שיעאי ודאג להגיד לי מילים שירגיעו אותי.

•עומרי•
״עומרי״ אדל אמרה והסתובבתי אליה.
עיניה היו אדומות והיא רצה לחבק אותי.
״קטנה״ לחשתי ונישקתי את שיערה כשהיא התייפחה על חזי.
״הוא יהיה בסדר״ ניסיתי להרגיע אותה וגם את עצמי.
״אני מפחדת״ היא לחשה וכתפיה רעדו והיא שיהקה.
נמחץ לי הלב לראות את אחותי הקטנה בוכהה ככה, היא הלב שלי.
״אין לך מה לדאוג קטנה, בן חזק״ המשכתי לחזק אותה.
״משפחת אזולאי?״ שמענו קול והסתובבנו.
למולנו עמד רופא והביט בנו עם חצי חיוך.
הלב שלי דפק כלכך מהר ולרגע לא רציתי שיגיד לי מה קורה עם בן.
ראיתי שגם אדל עוד רגע ומתמוטטת.
״המצב של בן יציב, הצלחנו להוציא את הקליע מהבטן שלו וניתחנו אותו, כרגע הוא בהתאוששות, אפשר להיכנס לחדר אבל בבקשה בזהירות״ אמר הרופא.
״תודה דוקטור״ הודיתי לו ואדל הנהנה לעברו בחיוך ונכנסנו לחדר של בן.
עיניו היו פקוחות והצינור שהיה מחובר לפיו נעלם.
״בן!״ אדל קראה בהתרגשות ודמעות ירדו על לחייה.
״היי״ הוא אמר בקול חלש ועיניו הוארו כשראה אותה.
בחיים לא ראיתי אותו ככה חלש.
היא הביטה בו בפחד ובהלה.
״אני בסדר עכשיו, הכל בסדר״ ליטף את לחיה וחייך.
״כמה שהתגעגעתי אליך״ הוא לחש ומחץ אותה אליו בחיבוק.
״פאק כמה מדרגות״ שמעתי התנשפות והסתובבתי.
״רירי״ קראה בשם החיבה שלי וקפצה עליי.
״יפה שלי״ לחשתי ונישקתי את שפתיה עשרות פעמים.
״חיים שלי״ קראתי בהתרגשות וסובבתי אותה באוויר, צורח משמחה והיא צוחקת.