my soldier

פרק 21

״אהוב שלי מזל טוב״ אמרתי בקול צרוד כשהתעוררתי וראיתי את בן מביט בי בעיניו הכחולות כמו ים.
״תודה יפה שלי״ אמר ומשך אותי לנשיקה.
הרגשתי פרפרים בבטן ותחושת רעד נעימה.
סוף סוף הוא כאן.
סוף סוף אני קמה ובן באמת כאן ולא רחוק ממני שנות אור בעזה שם.
״זה הבוקר הכי טוב שהיה לי״ חייך וליטף את פניי עם אגודלו.
תכננתי שעומרי ובן יצאו היום בצהריים לאיזו מסעדה ואני אארגן את הבית ואזמין פיצות ואביא את כל החברים של בן שהם גם של עומרי כי הם בלתי נפרדים.
אמורים להגיע בערך שלושים אנשים לבית ורומי החליטה להצטרף.
היום יום חמישי אז אמא שלי החליטה ללכת לחבר שלה, בני, לסופ״ש.
אני מתה עליו, הם חצי שנה ביחד והם מתוקים ביחד.
הבטחתי לאמא שאשאיר לה את הבית נקי ומצוחצח.
״יאללה נקום?״ שאלתי וקמתי מהמיטה, אבל אז בן משך אותי אליו.
״אל תעזבי אותי״ ביקש ושרבב את שפתו התחתונה כאילו הוא תינוק.
״אז תקום״ אמרתי וצחקקתי והוא קם מהמיטה כשהוא לבוש רק במכנס קצר, נעמד מאחורי וכורך את ידיו סביבי ומניח נשיקות על צווארי.
הרגשתי את כל הזרמים בגופי ורעד קטן ונעים.
״את האישה הכי יפה בעולם״ אמר ונכנסנו למקלחת, מצחצחים שיניים.

אחרי ארוחת הבוקר שלי עם בן ועומרי, שכנענו את בן לצאת קצת.
אני די בטוחה שהיה לו סיוט כי שמעתי קולות בלילה אבל הייתי חצי רדומה.
״בן״ קראתי בשמו והוא הסתובב אליי בשאלה.
״אתה יכול לבוא רגע?״ שאלתי והוא הנהן בחיוך וניגש אליי.
״מה קטנה?״ שאל ועיניו הביטו בי ברוך.
״יש לך.. סיוטים?״ שאלתי וחיוכו נמחק ועיניו הפכו לכהות לרגע.
״למה?״ שאל והניח את ידו על מותני, מקרב אותי אליו.
אני מתה על זה שהוא עושה את זה.
״סתם, פשוט רציתי לדעת״ אמרתי.
״היה לי בלילה סיוט״ אמרה ואז השפיל את מבטו.
״היי״ תפסתי בפניו כך שיסתכל עליי.
״תעיר אותי פעם הבאה, טוב?״ שאלתי.
אני בטוחה שיקל עליו אם אהיה ערה ואהיה לצידו בזמן שהוא מתאושש מהסיוט.
״אוקיי״ אמר ותפסתי בידו, מנשקת אותה.
״אני פשוט דואגת לך״ אמרתי.
״אני יודע יפה שלי, אבל אני בטוח שזה יעבור תוך כמה ימים כל הסיוטים האלה, פשוט היה מפחיד להיות שם בעזה, את יודעת״ התוודה והנהנתי.
״אני יודעת יפה שלי, אני פשוט לא רוצה שיקרה משהו״ דאגתי.
לא יכלתי אפילו לדמיין מה עבר עליו שם.
״לא יקרה כלום יפה שלי, אל תדאגי זה לא השפיע עלינו עד כדי כך, אנחנו לא הלומי קרב, אין לך מה לדאוג״ אמר וחיבקתי אותו.
ידעתי שזאת שריטה לכל החיים ויש כאלה שהופכים להיות הלומי קרב.
אבל בן הרגיע אותי כשאמר שהם בסדר ולא הלומי קרב למרות שאני יודעת שהם כן.
״אוקיי״ לחשתי והוא נישק את מצחי ואז הלך עם עומרי.
״ביי מכוערת״ הוציא לי לשון.
״אמא! עומרי קרא לי מכוערת!״ צעקתי.
״עוד פעם אתם?״ שאלה וכולנו צחקקנו.

ניפחנו את כל הבית בבלונים ופיזרנו אותם.
על השולחן שמנו את הפיצות והשתייה החריפה והמתוקה והחטיפים.
הבוקסה הייתה בצד ובדקנו כמובן שהיא פעילה.
קישטתי את הבית ואחרי שעתיים של עבודה על הבית הייתי מרוצה מאוד.
בחצר שמתי כיסאות ולדים צבעונים בכדי שיהיה יפה ושולחן נוסף שעליו חטיפים, שתייה ופיצות.
הקינוחים היו מונחים על השולחנות גם הם והאורחים היו אמורים לבוא כל רגע.
עומרי הזמין גם כמה ידידות שלו וביניהן הבלונדה שידעה שיש לבן יום הולדת והחליטה להזמין את עצמה כמובן.
דפיקה נשמעה בדלת ופתחתי אותה לרווחה, רואה את החברים שלהם נכנסים וביניהם עידודו.
״עידו!״ קראתי באושר וחיבקתי אותו.
את עידו ראיתי כמה פעמים בגן למטה עם בן ועומרי וגם כמה פעמים אצלנו.
הוא ילד מדהים.
״מה קורה אחותי?״ שאל בחיוך והנהנתי לחיוב.
הם נכנסו וחייכתי אליהם וחלקם חיבקו אותי וחלק בירכו אותי לשלום.
הבלונדה נכנסה בשמלה שחורה קצרצרה שלא מסתירה שום דבר ונעלי עקב גבוהות.
שיערה היה אסוף לקוקו מתוח וגבוה ואיפור כבד על פניה.
״היי״ חייכתי אליה.
״איפה בן?״ שאלה וסרקה את המקום.
״הוא צריך עוד מעט להגיע״ עניתי וחיוכי נמחק.
״מעולה, התגעגעתי לנסיך שלי״ אמרה והניחה יד על ליבה.
״את יודעת שאני חברה שלו, נכון?״ שאלתי.
היא הייתה גבוהה כמעט כמו בן והייתי צריכה להרים את ראשי אליה.
״חברה זה קיר מתוקה, חברות מתחלפות אצלו כמו גרביים״ צחקקה ומבטי הפך למופתע והרגשתי דקירה קטנה בליבי.
״אוי לא התכוונתי לפגוע, אמרתי בכללי״ אמרה בחצי חיוך.
כלבה.
״זה בסדר״ אמרתי ללא חיוך והיא גלגלה את עיניה והמשיכה.
בלעתי את רוקי והחלטתי לא לתת לה להרוס לי את הערב.