my soldier

פרק 29

מאז אותו ערב שבו אדל בכתה עומרי כעס עליי וכמעט פיצץ אותי במכות אבל נרגע אחרי חצי יום כשהבין שעשיתי טעות והצטערתי לו אלף פעם.
זאצ הייתה פליטת פה ואדל יודעת שאין יותר שוות ממנה ולא יהיו.
עומרי ואני אמורים לצאת היום בערב ואני מקווה שהיציאה תהיה יותר טובה מהיציאה הקודמת

אחרי מקלחת חמה ונעימה התנגבתי ולבשתי בוקסר של קלווין, לבשתי
ג׳ינס שחור משופשף וטישרט לבנה ומעל מעיל.
החלטנו לצאת למסיבה וידעתי שאדל תהיה שם עם רומי ואני ועומרי נפקח עליהן.
רק מלחשוב עליה שם במסיבה גורם לכל הזרמים לעבור בגופי.
ריססתי על עצמי בושם וירדתי למטה, יודע שעומרי יתקשר בעוד רגע וישאל איפה אני.
הטלפון צלצל וגיחכתי.
״אני יוצא״ עניתי ויצאתי מהדלת, נועל אחריי.
״שלום לנסיכה״ עומרי אמר וצחקקתי.
״בן זונה״ קיללתי ופתחתי את דלת האוטו, מתיישב ליד אדל.
ריח הבושם שלה אפף אותי ורציתי להניח נשיקה על צווארה אבל התאפקתי.
חייכתי אליה והיא התעלמה ממני ועומרי התחיל לנסוע.

המוזיקה הלמה באוזנינו ועומרי נתן לי את המפתח לאוטו כי אני הנהג תורן היום.
עומרי החליט לשתות היום ולחגוג והבנות לא שותות.
״שמרו על עצמכן״ הזהרתי.
״אתה לא אמור להגיד לנו מה לעשות״ אדל עקצה וזה כאב.
״אדל תירגעי״ עניתי והיא גלגלה את עיניה והלכה עם רומי לאנשהו.
הלכתי לכיוון הספות והתיישבתי שם, מתצפת על הבנות ועל עומרי, בודק שכולם בסדר.
״תשתה משהו״ עומרי חזר עם שתייה, מחוייך.
״לא אני לא רוצה״ עניתי.
״אדל גם יכולה לנהוג״ אמר.
״אני לא רוצה לגעת בשתייה היום, אני מעדיף לשמור עליכם״ עניתי.
״אתה והדאגת יתר שלך״ עומרי גיחך.
״אני אלך לרומי״ אמר והנהנתי אליו.
שלושתם רקדו ברחבה והבטתי באדל שהניעה את גופה המושך ביותר.
היא כזאת יפה אני נשבע.
רציתי לרקוד לצידה עכשיו ולהניח את ידיי על מותניה וללחוש לה באוזן כמה שאני אוהב אותה אבל הכל נהרס בגללי.
ניערתי את מחשבותיי והבטתי בהם.
מישהו ניגש לאדל והיא חייכה וזזה בהנאה.
הבחור נראה בן 20, בגיל שלי ושל עומרי בערך.
הוא הניח את ידיו על מותניה וזה עיצבן אותי, מה שגרם לי לקום ממקומי ולגשת אליהם.
״זוז״ נהמתי והבחור הביט בי בשאלה.
״יאללה טוס מפה, אל תגיע בה יותר״ אמרתי והבחור גלגל עיניים בעצבים וזז.
״מה קורה בן?״ שאלה והלכה לכיוון השירותים ואני אחריה.
״כלום לא קורה, אף אחד לא ייגע בך״ עניתי והתרחקנו קצת מהמוזיקה והיינו ליד השירותים.
״אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות, אנחנו לא ביחד עכשיו״ שילבה את ידיה על חזה בכעס.
מבטי ירד לשפתיה הבשרניות והתאפקתי לא לטרוף אותן.
״אני יכול אדל, אף גבר חרמן לא ייצמד אלייך או ייגע בך״ קינאתי.
״מה אתה פאקינג רוצה בן? אתה לא רוצה שנהיה ביחד אבל אתה גם לא נותן לי להיות עם אף אחד? מה יש לך?״ כעסה.
״פאק״ לחשתי והעברתי את אגודלי על שפתיה.
״את כזאת יפה״ אמרתי והיא עצמה את עיניה תחת מגעי.
״סעמק״ קיללתי והבטתי לתוך עיניה הירוקות והיפות.
״בן, בבקשה בוא נחזור״ ביקשה וניעניתי בראשי לשלילה.
איך את בכלל רוצה אותי אחרי שאמרתי לך את הדברים האלה?״ שאלתי.
״כי אני יודעת שלא באמת התכוונת לזה, אתה אמרת״ ענתה והנהנתי.
״אי אפשר אדל, אני בן זונה״ עניתי.
״די, תפסיק״ אמרה והניחה נשיקה על צווארי, היא יודעת שאני רוצה את זה יותר ממנה.
״תפסיקי״ ביקשתי והיא העבירה את ידה הקרה על בטני מבעד לחולצה.
״אדל, אני לא אשלוט בעצמי״ אמרתי והיא המשיכה לנשק את צווארי.
״די אדל״ התרחקתי ממנה.
״למה בן? כלכך רע לך איתי?״ שאלה וגיחכתי.
״את מטורפת או משהו? אני מת עלייך״ עניתי.
״אז מה הקטע שלך?״ שאלה והעברתי יד בשיער בעצבים.
״אני לא יודע אדל, אני מפחד״ עניתי.
״אני יודעת שעברת טראומה, אוקיי? וזה בסדר, אבל תדע שאנחנו כאן בשבילך, אתה לא חייב להיות לבד ולהתרחק מכולם״ אחזה בידי.
״את כלכך פאקינג טובה בשבילי אדל, פגעתי בך ואני כלכך מצטער, אף אחת לעולם לא תשתווה אלייך אני נשבע לך בחיי״ התחלתי.
״הייתי שיכור אדל ואותה בחורה לא הייתה שווה בכלל, כשרקדתי איתה רק חשבתי עלייך אדל אני נשבע״ אמרתי והיא ליטפה את פניי ברוך.
״אני יודעת, אני מאמינה לך״ הביטה לתוך עיניי.
״קשה לי אדל, אני כל הזמן מאשים את עצמי בגלל עומרי״ לחשתי והנחתי את ראשי בשקע צווארה.
״הכל בסדר, אני פה״ ליטפה את גבי ברוך.
״תסתכל עליי״ ביקשה והרמתי את ראשי.

•נקודת מבט אדל•
״תסתכל עליי״ ביקשתי והוא הרים את ראשו.
ראיתי מולי ילד שבור שזעק לעזרה, שהתפרק והיה לו קשה ורצה חיבוק חם ונשיקה.
״אני תמיד אהיה כאן בן, אבל אתה לא יכול לברוח כל הזמן כשקשה לך״ אמרתי.
״אני יודע אני פשוט.. אני כל הזמן חושב שאני אשם במה שקרה לעומרי״ הסביר.
״לא בןבן, אתה לא אשם בכלום, לא שמתם לב למחבל ואתה לא יכול להאשים את עצמך בזה, היו עוד חיילים שם ואף אחד לא שם לב״ הסברתי.
״אני יודעת שקשה לך ואני פה להרים אותך בן״ הבטתי לתוך עיניו האפורות.
״אדל את לא מבינה איך פחדתי, חשבתי שאני מאבד את עומרי, כל הפלסטינים האלה השתגעו שם וחשבתי שיקרה משהו יותר גרוע, לא הפסקתי להאשים את עצמי אדל, חשבתי שאני מת באותו רגע ורציתי להיות במקום עומרי ולקחת את הכאב שלו״ פתח את ליבו ודמעות עמדו בעיניי.
״בן..״ קראתי בשמו ומשכתי אותו לנשיקה, מרגישה את דמעותי המלוחות מתערבבות עם שפתינו.
הנשיקה הייתה נשיקה כלכך עוצמתית, נשיקה של אחרי חודש וחצי כמעט.
כלכך התגעגעתי אליו, לנשק אותו, לגעת בו, לחבק אותו.
בחיים שלי לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי את הילד היפה הזה.
הנשיקה הייתה תשוקתית והלשונות שלנו התחברו וזזו בתיאום מושלם.
התנתקנו מהנשיקה מתנשפים והבטתי בשפתיו של בן, השפתיים האלה, אלוהים.
״אני אוהב אותך ואני מצטער על הכל אדל, אני מצטער שלא הייתי שם בשבילך, סליחה״ אמר.
״הכל בסדר בני, אני יודעת שהיה לך קשה, אני אוהבת אותך״ אמרתי והוא הצמיד את מצחו למצחי והניח את ידיו על מותניי.
״תודה שאת ככה מכילה אותי קטנה שלי, מישהי אחרת מזמן הייתה בורחת״ גיחך.
״כי אני אוהבת אותך יותר מאת עצמי״ עניתי.
״אני אוהב אותך יותר מאת עצמי״ החזיר.
״אני יודעת, אתה יותר מדי נותן מעצמך במקום לשים לב שאתה מתפרק בן, אל תקשה על עצמך״ ביקשתי והוא הנהן.
״בואי נלך מכאן״ ביקש והניח נשיקה נוספת על שפתיי ואז אחז בידי והלכנו לעבר עומרי ורומי.
״אחי אנחנו זזים, אני משאיר לך את האוטו, נחזור במונית״ בן אמר.
״לא לא, אנחנו באים, גם לנו נמאס מהמקום הזה״ עומרי אמר ורומי הנהנה בהסכמה.
״יאללה״ אמרתי בחיוך והבטתי בעיניו של בן, הרגשתי כלכך שלמה איתו פתאום, הרגשתי מאושרת.
הרגשתי שסוף סוף אני יכולה לנשום לרווחה כשהוא איתי.

״שמעתי שעושים פה מסיבה בלעדיי..״ התחלנו לצעוק את המילים באוטו.
״אף אחד לא עושה את זה יותר טוב ממני!..״ אהבטתי בבן שהביט בי בחזרה ואז צחקקנו.
עומרי ורומי צעקו את השירים ביחד איתנו מאחורה והרגשנו כלכך טוב.
הכל הסתדר וקיוויתי שהפעם הכל יהיה באמת בסדר.
בן ועומרי עברו את המלחמה, עברו את כל הקושי הזה, את הפצעים האלה בצבא.
זה חיזק אותם אך עם זאת נשארה צלקת בנפש.
נשאר להם בסך הכל עוד שלושה חודשים עד השחרור וזהו.
אז הכל יהיה יותר טוב, יותר מושלם.
אני ובן נעבור לדירה משלנו ונחגוג שנה וקצת, נעשה טיול אחרי צבא והכל יהיה מושלם.
מושלם כמו שאני מייחלת לנו.