אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 12-

~9/9/2010~
נ.מ. הארי
אתמול הופענו מול סימון והיום הוא יגיד אם עברנו או לא, אני ממש רוצה שכן זה כל כך כיף לשיר ואני מקווה שאני אקבל הזדמנות אבל אם לא נעבור הכל יגמר פשוט? נחזור לחיים הרגילים פשוט ככה? נחזור לשגרה המשעממת כאילו כלום לא קרה?

שכבתי במיטה שלי בלי לעשות שום דבר ופשוט חשבתי על הכל אבל בעיקר על לואי, מה אני אעשה? אני בטוח מרגיש משהו עליו אני יודע את זה אולי אני אדבר איתו? אני לא יודע אם אני גיי או לא אבל אני צריך לעשות משהו עם מה שאני מרגיש ללואי אני לא אוכל להסתיר את זה עוד הרבה זמן. אז החלטתי אני אדבר איתו, אבל מתי?

הדחקתי את המחשבות בצד והחלטתי לקום ולראות מי ירד איתי לארוחת הבוקר ״זאין״ אמרתי ונערתי אותו אך הוא לא קם ״זאין״ ניסיתי שוב להגיד ולנער אותו אך הוא עדיין לא קם ״זאין״ צעקתי והוא סוף סוף קם ״אני יורד לארוחת בוקר אתה בא איתי?״ שאלתי אותו והוא שיפשף את העיניים והתישב נשען על המיטה

״כן רק תיתן לי להתארגן חמש דקות בערך״ אמר והינהנתי גם אני צריך להתארגן בכל מקרה, הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים בשירותים. הוצאתי מהתיק שלי את הבגדים שהבאתי ושמתי את הנעליים מאתמול, הוספתי משקפיי שמש שחורים על החולצה שלא סגרתי עד הסוף וגם את השרשרת שלי.

שהסתכלתי על זאין ראיתי שהוא עוד עומד מול המראה ומסדר את השיער שלו ״בא?״ שאלתי אותו ״אני רק אסיים לסדר את השיער שלי ונצא״ אמר והמשיך לסדר את שערו במראה, רק אחרי רבע שעה זאין סיים לסדר את שערו ויצאנו מהחדר לכיוון החדר של נייל ליאם ולואי לראות אם הם יורדים איתנו ״כמה זמן לוקח לסדר את השיער?״ שאלתי בכעס מזויף ״כמה שצריך״ אמר באדישות שחירפנה אותי אך לא הספקתי להעיר לו על זה כי שמענו צעקות מהחדר של הבנים, הסתכלתי על זאין מבולבל ודפקתי בדלת.

ליאם פתח לנו את הדלת ומאחורה ראינו את נייל ולואי צועקים אחד על השני ״אתם באים לארוחת בוקר?״ שאלתי את ליאם ״כן רק דקה תיכנסו״ אמר ונכנסנו לחדר שלהם שהיה יותר מבולגן משלנו

״תרגעו״ ליאם צעק על נייל ולואי

״מה קרה פה?״ זאין שאל והפנה את מבטו לנייל ולואי

״הוא אכל לי מהשוקולד״ נייל צעק

״לא אני לא כבר אמרתי לך״ לואי צעק בחזרה

״אתם רציני רבים בגלל שוקולד?״ שאלתי לא מאמין

״כן!״ נייל צעק והסתכל על לואי במבט רצחני

״אני לא אכלתי לך מהשוקולד״ לואי צעק ונראה כבר מותש

״אתה כן תודה בזה״ נייל צרח ״זה היה השוקולד שלי״ נייל צרח שוב ובעט בלואי

״איי, נייל אתה משוגע״ לואי אמר ונתן לנייל אגרוף בפנים

״אוקי די״ אמרתי ונעמדתי בניהם ״צריך להתארגן, היום ההחלטה של סימון ואתם רבים כמו תינוקות״ אמרתי מנסה להחדיר בהם הגיון.