אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 37-

~3/9/2011~
נ.מ. לואי
התעוררתי מיליוני התראות בטלפון שלי בדרך כלל אני שם אותו על השתק מה קרה? התרוממתי במהירות לישיבה מה שגרם לכאב חזק בראשי, התישבתי במשך כמה דקות חסר מעש בניסיון כושל להרגיע את הכאב ראש כמה שתיתי אתמול? לבסוף לקחתי כדול מהמגירה ליד הארי ולאחר כמה דקות הכדור השפיעה והכאב נרגע מיהרתי לפתוח את הטלפון שלי רואה מלא הודעות ממספר לא ידוע וגם שיחות, מי זה? ולמה הוא מתקשר כל כך מוקדם בבוקר? התקשרתי למספר והלכתי בשקט לשירותים כדי לא להעיר את הארי.

״הלו?״

״לואי? לואי טומלינסון?״

״כן?״ עניתי מבולבל

״הי, אני העוזר של סיימון. הוא מבקש שתעלה על המכונית שמחכה לך למטה ותיקח אותך לשדה התעופה שם כבר יחכה לך משהו שיסביר לך הכל״ אמר האיש הלא מוכר מצידו השני של הטלפון

״מה?״ שאלתי מבולבל יותר ממיקודם

״בלי שאלות. ותבוא לבד״ הוא ניתק והשאיר אותי מבולבל אבל לא רציתי לעצבן את סיימון במיוחד לא עכשיו, מהר שטפתי את הפנים לבשתי בגדים חדשים והכנסתי בתיק עוד כמה בגדים ודברים נחוצים, יצאתי מהחדר בשקט משאיר את הארי ישן על המיטה, הכנסתי את הטלפון והארנק לכיסי ויצאתי מהבית למכונית השחורה שחיכתה לי

בזמן הנסיעה מליוני מחשבות רצו בראשי מה הוא רוצה? כל כל חשוב לו שאני אטוס עד אליו? עשיתי משהו לא בסדר? אולי הוא סוף סוף גילה שאני לא יודע לשיר? הוא יעיף אותי מהלהקה? למה רק אני לבד? מה אם שאר הבנים? שיט הארי! הייתי צריך להשאיר לו הודעה או פתק, וככה המחשבות עברו מנושא לנושא ומליוני קונצפירציות רצו במוחי.

גם לאורך כל הטיסה מחשבותי לא היו רגועות הוא מטיס אותי עד לוס אנגלס בשביל מה? זה עד כדי כך חמור שהוא לא יכול לשוחח איתי בטלפון? עד כשי כך שהוא צריך שאני אגיע לדבר איתו פנים מול פנים? כל כך הרבה מחשבות עברו במוחי עד שנרדמתי מותש מעצמי.

התעוררתי שוב מספר דקות לפני נחתנו אז ארגנתי את דברי המועטים מתכונן לירידה מהמטוס. שלוש...שתיים...אחת...וניתנו על הקרקע, כולם מחאו כפיים ולאט לאט ירדנו מהמטוס.

כאשר ירדתי מהמטוס קיבלתי את כל ההודעות והשיחות מהארי אך לפני שיכולתי לענות לקחו לי את הטלפון והתיק ולקחו אותי בשקט מוחלט באוטו שחור לבניין משרדים עצום באמצע של לוס אנגלס.

הגענו לקומה האחרונה בבניין וראיתי את האדם שלקח את דברי מניח אותם לעד המזכירה בזמן שמכניסים אותי למשרד ענק שדומה למשרד של סיימון בלונדון רק ביותר גדול.

התישבתי באחת הכיסאות בקצה השולחן ולאחר דקה הדלת מאחורי נפתחה וממנה נכנס סיימון בשקט מתיישב על הכיסא בסוף השולחן מולי. גל של פחד תקף אותי פתאום ושוב מליוני שאלות ודאגות רצו במוחי עד שסיימון דיבר וקטע אותם