אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 62-

~7/7/2016~
נ.מ. לואי
״הגעתי״ צעקתי בבית שנכנסתי כאשר ידי מלאות בשקיות סופר כבדות, בגרתי את הדלת אחרי בעזרת הרגל שלי והלכתי לכיוון המטבח כדי לסדר את כל הקניות שעשיתי.

״מה קורה?״ שמעתי את קולה של בריאנה וסובבתי את ראשי מיד רואה אותה עומד בכניסה למטבח כאשר פרדי שלבוש בבגד גוף לבן, מוחזק בזרועותיה ״בסדר״ אמרתי בחיוך, הנחתי את כל הדברים שהחזקתי על השולחן והתקרבתי אליה.

״שלום גם לך״ אני אומר בקול תינוקי ומושיט ידיים לפרדי שמיד מושיט חזרה ועובר במהירות מידה של בריאנה לידי ״מה עשית עם אמא פה בזמן שלא הייתי?״ שאלתי את פרדי והרמתי אותו באוויר כמו מטוס בזמן שהוא התחיל לצחוק ״נהנתם?״ אני שואל שוב ולאחר שאני מקבל עוד צחוק ממנו אני מחזיר אותו קרוב אלי ומסתכל על בריאנה שכבר התחילה לסדר את כל הקניות.

״אני צריך לדבר איתך״ אמרתי והיא הפסיקה את מעשיה והסתכלה לכיווני עם מבט מבולבל על פניה ״על מה?״ היא שאלה בזמן שהסתובבתי ויצאתי מהמטבח, הולך לסלון ומניח את פרדי על הגב על השטיח הענקי שלו ומניח לידו מספר צעצועים.

״על פרדי״ אמרתי בקול וחזרתי עליה משאיר את פרדי על השטיח אבל דואג להסתכל עליו בכל דקה כדי לראות שהכל בסדר ״משהו קרה?״ היא שאלה בדאגה בזמן שסגרה את המקרר והתיישבה על האי במטבח ״לא משהו רע״ אני אוצר כדי להרגיע אותה בזמן שגם אני מתיישב לידה.

״פשוט רציתי לשאול אם זה בסדר מבחינתך ש....שאני אקח את פרדי איתי חזרה ללונדון שבוע הבא כדי שהוא יוכל לבלות עם סבתא שלו...״ אמרתי והסתכלתי על הבעה הלא ברורה שעל פניה, אני יודע שהוא גם הילד שלי ואני לא ממש צריך לשאול על דבר כזה אבל אני לא רוצה שיהיו בנינו מלחמות מיותרות אז פשוט שאלתי.

זה נראה כאילו היא חושבת מעט לפני שחיוך הופיע על פניה והיא אמרה ״ברור, אין בעיה״ להגיד את האמת אני קצת פחדתי שהיא לא תסכים כי בכל זאת היא אמא שלו אז הרגשתי כל כך הקלה שהיא אמרה שאין בעיה, זה לא מובן מאליו לא כל אמא תסכים לדבר כזה במיוחד שהילד שלה בגיל כזה.

״תודה״ אמרתי מאושר עם חיוך ענק על הפנים וחיבקתי אותה ״בכיף״ היא אמרה בחזרה והשתחרר מהחיבוק, הסתכלתי שוב לראות שהכל בסדר עם פרדי אך לא ראיתי אותו על השטיח, מה? איפה הוא? לעזעזל, קמתי מהר מהכיסא במטבח ורצתי לסלון לחפש אותו.

תוך שניה הגעתי לסלון והתנשפתי בהקלה כאשר ראיתי אותו מנסה לעלות על הספה כדי להגיע לשלט של הטלוויזיה שבכוונה השארתי רחוק ממנו ״מה קרה?״ בריאנה שאלה מבוהלת ״לא ראיתי אותו על השטיח ונבהלתי״ אמרתי וראיתי איך היא נרגעת גם בשניה.

״אני חושב שאולי אני אקח אותו לגן שעשועים?״ הצעתי והסטתי את מבטי מפרדי לבריאנה ״ברור תהנו, אני הולכת לנוח״ השיבה בחיוך ועלתה במדרגות לכיוון חדרה, התקרבתי אל פרדי והרמתי אותו באוויר כך שהוא מסתכל אלי ״רוצה ללכת לגן שעשועים?״ שאלתי בקול תינוקי והוא ישר חייך למרות שאני בטוח שהוא לא באמת הבין מה אני רוצה.