*אוקיי אני כותבת את זה אחרי שפרסמתי את הפרק....זה היה בטעות אבל אל נורא תהנו!*
~לאחר חודש 30/1/2011~
נ.מ. הארי
עבר כבר חודש.
חודש שלא דיברתי איתו.
חודש שלא שמעתי את צחוקו המתגלגל.
חודש שלא ראיתי חיוך רחב על שפתיו וידעתי שאני עשיתי את זה, שזה בגללי. שזה בזכותי.
חודש שלא נישקתי את שפתיו הרכות שמתאימות לשלי כאילו נועדו אחד לשני.
חודש שלא הבטתי ישירות לעיניו הכחולות ומאפשר לעצמי לשוקע בתוכן.
חודש שלא עטפתי אותו בין זרועותיי בודק שהוא מוגן.
חודש שלא הרחתי את הריח המתוק שלו.
חודש שלא ישנתי איתו ביחד מכורבל ומרגיש בטוח ואוהב.
אז כן, עבר חודש ואני לא מסוגל עדיין לדבר איתו על זה כי בכל פעם שנפגשו יחד עם הבנים כל דבר שיכולתי לחשוב עליו שראיתי אותו הייתה הנשיקה הזאת. הנשיקה המעצבנת הזאת שהרסה הכל. שהרסה לנו הכל. כן, התגעגעתי אליו אבל לא הייתי מסוגל לדבר איתו או להסתכל אליו. הוא ניסה להסביר לי אבל לא יכולתי, לא הייתי מסוגל להיות איתו לבד.
בכל פעם שהבנים העלו את הנושא שאני צריך לדבר עם לואי או לפחות לתת לו להסביר הייתי ישר משנה נושא או לא מסכים לדבר על זה בכלל.
כבר שבוע לא נפגשנו כי כל הבנים היו עסוקים ואני לא אפגש איתו לבד, אין מצב. דיברתי קצת עם הבנים בטלפון אבל זה הכל רוב הזמן הייתי בחדר.
כבר הפסקתי לבכות על כל מה שקרה, בהתחלה הייתי בוכה כל יום, חוזר מהמפגש עם הבנים וישר נכנס למיטה לבכות אבל כבר הפסקתי, לא נשארו לי דמעות יותר. לא נשאר לי כוח יותר לבכות.
אני לא יודע מתי אני אדבר איתו אבל זה יהיה שאני אהיה מוכן ובטוח במה שאני עושה מה שלא קיים כרגע.
אין לי ממש תכניות להיום או לפחות לא היו לי עד שוויל התקשר והכריח אותי לצאת מהבית איתו ועם קייט לקניון, טוב קייט הולכת לקניון והיא גררה אותו איתה והוא גרר אותי איתו כדי שלא יהיה לו משעמם.
קמתי סוף סוף מהמיטה והלכתי לשטוף את פני ולצחצח את שיני בשירותים. שיצאתי ניגשתי לארון והוצאתי חולצה תכלת קצרה, מעליה סריג כחול כהה ומעליה הוספתי קפוצ׳ון אפור ועוד סריג ענק בצבע כחול כהה עם האות L כתובה עליו. לבשתי ג׳ינס שחור ארוך שקצת גדול עלי ונעלתי את הנעליים הכחולות של אדידס שקניתי לפני חודשיים בערך, בנוסף שמתי את הכובע האפור שלי (בתמונה למעלה⬆️ ה.כ.) ולקחתי את הארנק והטלפון.
קיבלתי הודעה מוויל שמבקש ממני לצאת וכך עשיתי, יצאתי מהבית צועק ׳בי׳ למקרה שיש משהו למרות שלא נראלי. בחוץ המכונית השחורה של וויל חיכתה לי. במושב הנהג ישב וויל ולידו קייט, התיישבתי במושב מאחורה והסתכלתי על החלון לא אומר דבר.
הנסיעה לקניון עברה בשקט, אף אחד לא דיבר רק הרדיו עבד מנגן שירים בשקט. ירדתי מהמכונית ואחרי קייט וויל, ונכנסנו לקניון ״אוקיי די״ אמרה קייט בקול רם, הסתכלתי עליה כאילו היא משוגעת ״וויל תגיד משהו והארי צא כבר מהדיכאון הזה״ אמרה מצביע על כל אחד כאשר אמרה את שמו ״אוקיי אוקיי״ אמרתי מרים ידי כחף מפשע בפחד מזוייף ״יופי״ אמרה בשמחה ונכנסה לאחת החניות של הבגדים.
לאחר שביקרנו בכל חנות אפשרית של בגדים, איפור או אביזרים נוספים התישבנו לאכול במקדונלדס ״אז הארי מתרגש?״ קייט שאלה בחיוך ונגסה בהמבוגר שלה ״ממה?״ שאלתי מבולבל ולקחתי צ׳יפס אחד מהקופסה שלי ״מהיום הולדת שלך, זה עוד יומיים״ ״נכון, שיט! לגמרי שכחתי מזה״ אמרתי מובך מזה ששכחתי את היום הולדת של עצמי, כמה דפוק צריך להיות כדי שזה יקרה. כנראה שמאוד ״זה בגללו? דיברתם?״ וויל שאל וקייט נתנה לו מכה בעורף ״בשביל מה זה היה?״ שאל ושם את ידו על העורף ״בגלל שאתה דפוק״ אמרה וחזרה להתעסק באוכל שלה ״זה בסדר״ אמרתי ברוגע ״עדיין לא דיברתי איתו, אני לא מסוגל״ אמרתי משפיל את מבטי ״אתה צריך לתת לו להסביר לך מה קרה״ קייט אמרה מלטפת את ידי ״אני יודע, אני יודע״ אמרתי מתוסכל, כולם אומרים לי את זה בלי הפסקה וזה מעצבן כבר, אני יודע שאני צריך לתת לו להסביר אבל אני פשוט לא מסוגל ״אני פשוט לא מצליח, אני לא יכול עדיין״ אמרתי מרים את מבטי לכניסה של קייט שהנהנה בהבנה
״אני מרגיש לא קשור״ אמר וויל בפה מלא ״אוי נו תסתום״ אמרה קייט ובעטה ברגלו בקטנה.
***
כבר ערב, חזרתי לפני שעות הביתה ומה שעשיתי מאז היה פשוט לשכב במיטה לבד ולהסתכל על התקרה הלבנה. אולי אני באמת צריך לדבר איתו? לתת לו הזדמנות להסביר, אני יודע שאני צריך אבל אני מוכן לזה? אני יכול לעמוד מולו מבלי להשבר? אני יכול לסמוך עליו שוב? לקרב אותו אלי? לתת לו גישה לליבי? אני לא יודע מה אני אוכל לעשות אבל דבר אחד כן אני אתן לו הזדמנות. הזדמנות אחרונה. השאר כבר בידיים שלו.
——————————————————————
טוב זה הפרק, הוא קצת קצר וסתמי אבל הייתי חייבת לכתוב אותו.
לקח לי מלא זמן ואני לא בטוחה שאני ממש מרוצה מהפרק הזה אבל לא נורא אין מה לעשות.
אוהבת המון ומקווה שאתן כן אהבתם את הפרק,
אשמח אם תצביעו ותגיבו❤️
YOU ARE READING
אז...מאיפה הכל התחיל?
Fanfiction״טוב, אז לילה טוב פרדי״ אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר אותה אחרי, המשכתי ללכת לכיוון הדלת שבסוף המסדרון רואה אותו בדיוק משכיב את מיה בת החצי שנה במיטה שלה, הלכתי מאחוריו וכרכתי את זרועותי מסביבו בזמן שאני נושק לצווארו גורם לו להסתובב עלי ולהטיח את שפתיו על...
