אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 7-

~23/7/2010~
נ.מ. הארי
~מספר דקות קודם~
לא, אני לא עברתי. דמעות כבר זלגו במורד הלחיים שלי בלי הפסקה ״זה הכל חברים (guys) אני מאוד מאוד מצטער״ סיימון אמר וירדנו מהבמה, מסביבנו מספר מצלמות בטח בשביל לצלם אותנו בוכים, אני רק מלמלתי מספר מילים למצלמה ונגבתי את הדמעות עם הכובע שלי.

הלכתי לשירותים בשביל להתרענן ולשטוף פנים, נכנסתי שטפתי את הפנים והאדימות בעיניים שלי ירדה מעט. הסתובבתי ובאתי להיכנס לתא לקחת נייר ובדיוק משהו יצא ונתקענו אחד בשני.

הוא יסתכל לרצפה כך שלא ראיתי את פניו ״אופס״ אמרתי מבויש והוא ישר הרים את צבטו אלי, נשמתי נעצרה והרגשתי את הלב שלי פועם במהירות זה הוא! זה לואי! ״הי״ הוא אמר כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, גם בשירותים. שתינו עמדנו שם רחוקים אבל לא מידי מסתכלים ובוחנים אחד את השני בשקט מוחלט.

הסתכלתי על עיניו כחולות הם היו כמו שזכרתי אותם כחולות כמו האוקיינוס, כמו שאף פעם לא ראיתי לפני והריח, הריח המתוק שלו שלא שכחתי לרגע למרות שלא ראינו אחד את השני כמעת שלושה שבועות.

הוא התקרב אלי קצת כך שהאפים שלנו נגעו אחד בשני, הסתכלתי על שפיו המושלמות שאני רק רוצה לנשק מהשניה הראשונה שראיתי אותם, אני לא יודע למה, זה אף פעם לא קרה לי מקודם ובטח שלא עם בן אבל השארתי את המחשבות האלו בצד, התרכזתי בו. אני לא מאמין שהוא היה פה כל הזמן הזה ולא נפגשנו.

הוא קירב את שפתיו לשלי ובא להצמיד אותם אבל אז...קראו לקטגוריה של הבנים להתאסף שוב, נאלצנו להפרד וללכת לאיפה שכל הבנים אבל לא להרבה זמן, אני לא מתכוון לא לראות אותו יותר. אין מצב כזה.
אני עדיין לא מאמין שהוא פה שהוא היה פה כל הזמן ולא שמתי ל-״זאין מאליק״ משהוא מההפקה אמר וקטע את מחשבותי

״ליאם פיין״ הוא אמר שוב, אהה אז קוראים לו ליאם ולא ליעם אופס.

״הארי סטיילס״ הוא קרא בשמי וכבר הייתי מבולבל מה הם רוצים מאיתנו אבל לפני שהספקתי לשאול הוא המשיך לשם הבא

״נייל הורן״ אוי אני ממש גרוע בשמות מסתבר

״ו...לואי טומלינסון״

״תעקבו אחרי״

״מה הם רוצים מאיתנו?״ נייל שאל, משכתי בכתפי ״בטח סתם לצלם אותנו בוכים כי זה מביא רייטינג״ אמרתי

הוא העלה אותנו לבמה מצד אחד ומהצד השני עלו 4 בנות נוספות, בשולחן עדיין ישבו סיימון ניקול ולואיס כאילו הם חיכו לנו. כולנו שמנו ידיים אחד על השני למרות שלא הכרנו בכלל, טוב חלקנו.

״שלום״ ניקול אמרה ״הי״ כולם אמרו ביחד כתשובה ״תודה רבה שחזרתם. אני יכולה לראות לפי הפרצופים שלכם שזה מאוד קשה אבל אנחנו חשבנו על זה ולכל אחד מכם יש יכולות מוזיקליות מדהימות והרגשנו שאתם מוכשרים מידי בשביל ללכת הביתה ולא להמשיך בתכנית״ ניקול אמרה והייתי ממש מבולבל כבר למה לעזאזל היא מתכוונת? הסתכלתי על הבנים וראיתי שהם מרגישים בדיוק כמוני, מבולבלים.