-epusode 35-

321 22 30
                                    

~1/10/2011~
נ.מ. לואי
מצמצתי בעיני מספר פעמים עד שהצלחתי לפתוח אותם לגמרי מביט בהארי שישן בצורה כל כך מתוקה, העברתי את ידי על זרועותיו החמות שעוטפות אותי והעלתי אותה לאט לאט לפניו היפות ולשיעור החום שנח במפוזר על פניו.

אני לא מאמין שהיום אנחנו הולכים לעשות את זה. היום אנחנו הולכים לספר לסיימון עלינו ואחר כך גם לכולם. מצד אחד אני מתרגש מאוד, ברור אני הולך להחזיר על הזוגיות שלי עם הארי לכולם. אנחנו נוכל ללכת בידיים שלובות ברחוב, אנחנו נוכל להתנשק מול מצלמות, אנחנו נוכל לצאת למקומות בלי לדאוג שיתפסו אותנו ובכללי פשוט להיות חופשיים. אבל מצד שני אני מרגיש לחוץ, מה אם לא יקבלו אותנו? מה אם המעריצים ישנאו אותנו? אני לא אוכל לשאת בזה, אני יודע שאין בזה שום דבר רע כבר הבנתי את זה, פשוט שאם המעריצים לא יקבלו אותנו אני לא חושב שאני אעמוד בזה, הם הדבר הכי חשוב לי חוץ מהמשפחה שלי. והארי. וגם הבנים כמובן.

אני יכול לדמיין אותי ואת הארי שרים יחד על הבמות שידנו שלובות ומדי פעם אנחנו חולקים נשיקות קטנות, אני יכול לדמיין איך אנחנו נלך ביחד לסרט בקולנוע שאנחנו יושבים באולם יחד עם כולם ולא במקום מרוחק כדי שלא יראו אותנו, אני יכול לדמיין איך אנחנו הולכים ביחד שעשינו שלובות ברחוב או בפארק יפה שיש שמש חמימה מעלינו והכל סביבנו ירוק ומלא חיים.

הארי התחיל לזוז כסימן שהוא מתעורר ואני פשוט נשארתי במקומי בלי לעשות דבר מחכה שהוא יקום לגמרי, הוא מצמץ בעיניו מספר פעמים עד שהם נפתחו לגמרי מביטים בי עם ניצוץ מאור השמש שמגיע מהחלון הגדול שבחדר.

״בוקר טוב סאנשיין״ אמר בקול צרוד של הבוקר ״בוקר טוב״ השבתי עם חיוך ונישקתי בקטנה לשפתיו ״היום זה קורה, אתה מאמין?״ שאל עם חיוך ענק, הנהנתי מבלי להגיד מילה וגם על פני עלה חיוך ענק.

לאחר עוד מספר דקות של נשיקות וחיבוקים קמנו מהמיטה והתחלנו להתארגן לפגישה עם סיימון שתקרה בעוד שעה, החלטנו שנצא קצת מוקדם יותר ונעצור בדרך לקנות אוכל או משהו טעים.

הוצאתי מהארון טרנינג אדום וחולצה כחולה עם כיתוב לבן של הארי, נעלתי את המגפיים האדומות שלי עם משבצות ולקחתי בידי סוודר של הארי בצבע כחול כהה, הארי הוציא חולצה שחורה קצרה ומכנס ג׳ינס רחב בצבע חאקי עם נעליים כחולות שהסוליה הלבנה שלהם מלוכלכת מעט בנוסף לכל זה הוא שם סוודר סגול עם כיתוב לבן אליו (כמו בתמונה למעלה⬆️ ה.כ.).

״אני אוהב אותך״ פתאום הרגשתי את הצורך לומר שעמדנו בכניסה לבית עם הטלפונים והארנקים בידנו ״גם אני אוהב אותך״ הארי אמר חזרה ונישק לשפתי ״שיהיה לנו בהצלחה״ אמרתי ויצאנו למכונית מתחילים בנסיעה לכיוון הפגישה עם סיימון.

***

״כנסו״ קרא סיימון מעבר לדלת הסגורה והארי פתח את הדלת מחכה שאני אכנס וסוגר אותה אחרי, שתינו התישבנו בכיסאות אחד ליד השני מול השולחן הארוך שבסופו יש סיימון ומולו מחשב ומלא מסמכים מאורגנים בערמות. המשרד שלו היה גדול ובסופו יש חלון ענק המשקיף על הבתים בלונדון, כל החדר היה מואר ובצבע לבן. על הקירות היו תמונות ופוסטרים המתאימים לעיצוב ובצד שמאל שלנו היה שידה ענקית בצבע לבן שכנראה מכילה את כל המסמכים שלו.

אז...מאיפה הכל התחיל?Where stories live. Discover now