אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 65-

~7/12/2016~
נ.מ. הארי
קמתי מצלצול הטלפון שלי, פותח את עיני באיטיות ונותן להן זמן להתרגל לאור החזק. כל גופי כאב מהתנוחה הלא נוחה שירדתי בה אתמול, אני לא בדיוק זוכר מה קרה חוץ מזה ששברתי את הפסל שלואי קנה לי, הדבר היחיד שנשאר לי ממנו.

התרוממתי מהרצפה הקרה, מותח את השרירים ונותן לגופי רגע לפני שאני מתחיל ללכת לכיוון המטבח כדי להכין לי קפה, צלצול הטלפון שהעיר אותי הפסיק אך לאחר שניה חזר לצלצל, מי זה לעזעזל!!!!

הכנתי לי קפה בזמן שאני מנסה להתעלם מהצלצול המעצבן שלא מפסיק לשניה, לקחתי לגימה מהקפה החם והתחלתי ללכת בעקבות הרעש, מחפש את הטלפון שלי לראות מי זה שלא מפסיק להתקשר אלי בבוקר, מוקדם!!!

הלכתי לעבר הכניסה משם שמעתי את הצלצול ואכן הטלפון היה שם מונח על השידה הלבנה ולא מפסיק לצלצל, על הטלפון הופיע שמו של נייל ומיד עניתי לשיחה, אולי זה באמת משהו חשוב? מי יודע

הצמדתי את הטלפון לאוזני וישר שמעתי את נייל נאנח בהקלה ״תודה באמת שענית״ הוא אמר בצניות רבה וגלגלתי את עיני, אני לי עכשיו כוח אליו, אני מאוד אוהב אותו והכל אבל אני פשוט לא מסוגל להכיל את כל האנרגיה שלו בבוקר.

״בכיף״ אמרתי בצניות חזרה וידעתי שהוא מגלגל את עיניו עכשיו ״מה כל כך חשוב שאתה מתקשר כל כך הרבה פעמים מוקדם בבוקר״ אמרתי מעט בכעס ״קודם כל עכשיו אחד בצהריים-״ הוא התחיל לומר, אני לא מאמין שכבר אחד בצהריים, כמה זמן ישנתי לעזעזל! ״דבר שני זה מאוד חשוב. אתה יושב?״ הוא המשיך את דבריו וגלגלתי את עיני מהרצינות שלו פתאום.

״לא. דבר״ אמרתי ישר ושמעתי את האנחה שלו ״יואו איך אני אמור להגיד את זה...״ הוא מלמל ולא הבנתי מה הוא רוצה, שפשוט ידבר כבר! ״פשוט תגיד״ אמרתי ברצינות ״זה לא כזה פשוט...״ הוא מלמל שוב כנראה לעצמו ואז התחלתי להילחץ, נייל אף פעם לא כזה, הוא אומר כל מה שעולה לו לראש לא משנה כמה זה מטומטם או לא קשור למה שמדברים.

״תביא לי״ שמעתי לפתע את קולו של ליאם אך הוא לא היה כמו תמיד היו לו קצת שבירות קול קטנות כמו בגיל ההתבגרות, מה שהלחיץ אותי, למה הם מתנהגים ככה, ולמה לעזעזל הם לא אומרים לי כלום! ״הארי תקשיב...אין לי איך להגיד את זה במורה טובה יותר אבל...״ הוא אמר לוקח נשימה עמוקה שנשמעה בטלפון ואחר מכן נשף הכל אחוצה.

דאגתי, הם לא מתנהגים ככה אלה אם כי משהו רע קרה, ומה שמטריף אותי זה שהם לא אומרים לי כלום ואני משתגע מזה, פאק! ״תקשיב...לפני כי שעות שישנת אז...אמא של לואי-״ הוא התחיל לומר והרגשתי את ליבי פועם כמו מטורף, מה קרה לה!?

״מה קרה?!״ צעקתי לא נותן לו לסיים את המשפט ״היא נפטרה״ הוא לחש לטלפון והרגשתי דמעה נופלת על הלחי שלי, ידעתי שזה מה שהוא יוצר אבל רציתי לוודאות את זה לפני שאני קופץ למסקנות אבל פאק, אני לא מאמין שהיא לא פה יותר.