אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 30-

~כעבור ארבע חודשים 3/6/2011~
נ.מ. הארי
קמתי בבוקר, שיפשפתי את עיני מתרגל לאור החזק שבחדר ולאחר מכן הושטתי את ידי לטלפון לראות אם יש הודעות חדשות, היו כמה הודעות מלואי והבנים אבל לא משהו חשוב.

קבענו היום שנפגש כולנו ואחר כך לואי ישאר לישון אצלי כמו כמעט בכל יום, לא הרבה קרה בארבע חודשים האלו, אני ולואי התקרבנו. מאוד. כל יום אנחנו אחד עם השני או עם הבנים, ישנים אחד אצל השני, עושים שטויות והעיקר פשוט נהנים.
אני לא יודע אם זה מוקדם אבל אני מרגיש שאני אוהב אותו, אף פעם לא אמרתי לו את זה או לאף אחד אחר, גם לא לבנות הזוג הקודמות שלי.
׳אני פוחד, אני פוחד שהוא לא מרגיש ככה, אני פוחד שזה מוקדם מידי, אולי אני עושה טעות?׳ אלו היו המחשבות שלי בחודשיים האחרונים כשגיליתי שאני אוהב אותו, מאוד. בהתחלה הכחשתי את זה אמרתי שזה לא הגיוני ושזה מוקדם מידי אבל לאט לאט התחלתי לקבל את זה ואפילו דיברתי על זה עם ג׳ם לפני שבוע. היא זאת שעזרה לי להבין שאני צריך להגיד לו את זה לא משנה כמה אני פוחד מהתגובה שלו, אני צריך להגיד לו את זה ולהסביר לו שהוא לא צריך להגיד בחזרה אם הוא לא מרגיש ככה וזה מה שאני הולך לעשות היום, אני יודע זה לא יהיה הכי רומנטי אבל העיקר שאני אגיד לו למרות שחשבתי לקחת אותו למסעדה קרובה אבל אני לא יודע אח זה יקרה. בנוסף לזה שאני רוצה להגיד לו יש לי משהו נוסף לבקש ממנו, אולי זה קצת מוקדם אבל זה מרגיש נכון. אני אציע לו את זה היום בערב אחרי שהבנים הלכו בתקווה שהוא יגיד כן.

מאז מה שעשיתי עם לואי יום לאחר היום הולדת שלי עשינו את זה כמה פעמים ואולי גם קצת דברים אחרים אבל אף פעם לא מעבר, אני חושב שאני מוכן אבל לואי עוד לא ואני מכבד את זה ואני אחכה לו כמה שהוא יצטרך.

התנערתי מהמחשבות הרבות וקמתי מהמיטה שלי הולך להתחיל את כל אירגוני הבוקר ולהתלבש. שסיימתי הכל ירדתי למטה, אכלתי ארוחת בוקר וחיכיתי שהבנים יגיעו , גם בלהקה דברים התפתחו. התחלנו לכתוב את האלבום הראשון שלנו הוא כמעט מושלם יש לנו את רוב השירים אבל זה מרגיש שצריך עוד משהו, טוב את השירים אנחנו בערך כותבים למען האמת אנחנו רק יושבים יחד עם כותבים מפורסמים ולומדים את התהליך, אנחנו מתערבים מידי פעם וכך אנחנו לומדים איך לכתוב, גם התחלנו לכתוב שיר לבד, כולנו ביחד. אין לנו את השם של השיר אבל אנחנו מקווים שהוא והיה מספיק טוב כדי להכנס לאלבום, היום אנחנו נפגשים כדי להמשיך לכתוב את השיר, יש לנו כבר בית ראשון. כל אחד מאיתנו כותב שורה או שתיים וכך אנחנו ממשיכים עד שיש משהו טוב אבל החלום שלי הוא לכתוב בסוף שירים, לבד, שירים שיהיו רק שלי, שירים שיבטאו את מה שאני מרגיש. שאני אוכל לכתוב שירים על מי שאני אוהב, על מי שחשוב לי, שירים שיוכלו להבהיר את המסרים שלי.

עוד בערך חודש אולי קצת פחות אנחנו הולכים לצלם את הקליפ הראשון שלנו לסינגל הראשון שלנו בתור להקה, קוראים לו what makes you beautiful והוא ישתחרר בעוד חודשיים, באוגוסט. בנתיים אנחנו עושים כל מיני ראיונות בתוכניתו טלוויזיה ורדיו כדי לקדם את הלהקה אבל למען האמת מי שעשה את הכל היו המעריצים, בלעדיהם כנראה ולא הייתה להקה שרואים לה וואן דיירקשן. בזכותם אנחנו מי שאנחנו היום, אני יודע שאולי זה נראה מעט ואנחנו לא כאלה מפורסמים אבל בשבילי זה המון וגם מספיק, אני לא צריך יותר מזה. אני אוהבת את המעריצות שלנו, כן הרוב בנות אבל זה לא משנה אני בכל זאת אוהב אותן, הן מקסימות וחמודות והלוואי שהייתי יכול לדבר עם כל אחת או אפילו להצטלם אבל בגלל הלוז שלנו אני לא יכול וגם בגלל שהאבטחה אומרת שזה מסוכן בשבילנו, שטויות.