~6/12/2016~
נ.מ. הארי
הבטתי בו, בגופו הקטן והיפה שאני כל כך מתגעגע אליו, באיך הג'ינס השחור הצמוד הזה יושב עליו בול ומבליט את התחת המתוק שלו, על ידיו הקטנות שאני רוצה שילטפו את השיער שלי במשך כל היום, על החולצה הגדולה הזאת שהוא לובש שנראה כל כך חמוד עליו, ועל החיוך המתוק שנח על שפתיו בזמן שהוא מדבר עם ליאם ונייל.
אני יודע שאני לא צריך לחשוב עליו יותר, ושהוא בגד בי אבל אני פשוט לא יכול, אני לא יכול להפסיק להסתכל עליו או להפסיק לחושב עליו, הוא היה הכל בשבילי, והוא עדיין הכל בשבילי, וכמה שאני לא מנסה אני פשוט לא מצליח לשכוח ממנו, לשחרר אותו.
לפתע הטלפון שלו התחיל לצלצל והוא מיהר לקום מכיסאו וללכת הצידה, מדבר בשיחה מספר שניות ולאחר מכן מתיישב בכיסא שלו חזרה אך רק למעט זמן בכיוון שהוא ממהר להתרומם כאשר הוא רואה את הדלת נפתחת.
ניסיתי ממקומי לראות מי זה, אך לא רציתי לקום ולמשוך יותר מידי צומת לב מיותר, אני כבר יודע שאם אני אעשה את זה כולם ישאלו שאלות או שיסתכלו עלי במבטים השופטים שלהן ואיי לי כוח לזה, לא היום. ראיתי שהוא דיבר מעט עם אותו בן אדם ובלי שראיתי את זה מגיע הם התנשקו? הם לקחו צעד פנימה ועכשיו יכול לראות את הכל בברור, מול הפנים שלי.
הרגשתי את הלב שלי נופל במכה אחת, מתנפץ למליוני חלקיקים קטנים שאי אפשר לחבר חזרה בשום דרך, הרגשתי את כל אברי מדממים בלי סוף ורק רציתי להפסיק להרגיש באותו הרגע, או להפסיק לראות, הכל כדי להפסיק את זה, את הכאב הנוראי הזה שהרגשתי באותו הרגע.
הרגשתי את הדמעות בעיני, והרגשתי שכל שניה נוספת שאני אביט בהם תגרום לי לבכות מול כולם, וממש לא רציתי את זה אז מיהרתי להסיט את מבטי למטה אל רגלי ורכזתי את כל כוחותיי בלא לבכות עכשיו, מול כולם.
הרגשתי נגיע בכתף ואז את קולו הדואג של זאין שואל ״אתה בסדר?״ באתי להגיד כן ולחייך אליו אך פשוט לא יכולתי, הרבה פעמים אני עושה את זה, מעמיד פנים שהכל בסדר בזמן שבפנים אני מפורק אבל עכשיו פשוט לא הצלחתי, כמה שניסיתי לא הצלחתי להוציא קול אפילו בשביל להגיד כן או לא ורק הרגשתי איך בכל שניה אני פורץ בבכי משאלה אחת פשוטה.
הנהנתי באיטיות, מחוסר ברירה והשארתי את ראשי מושפל למטה מרגיש דמעה בודדה זולגת על הלחי שלי ולא טרחתי אפילו לנגב אותה, מרגיש שאין בזה צורך. התרוממתי מהכיסא כאשר ראשי עדיין מושפל כלפי מטה ועברתי במהירות את כולם, מרגיש את המבטים המבולבלים שלהם מופנים עלי אך מתעלם.
המשכתי ללכת במהירות אל הדלת, מרים את מבטי לשניה בודדה כדי להביט על פנים היפות שלו, על פניו היה גם כן מבט מבולבל אך לא התרכזתי בזה, התרכזתי רק בעיניו הכחולות כמו אוקיינוס שבקלות אני יכול לטבוע בהם במשך שעות, אך לא הפעם.
YOU ARE READING
אז...מאיפה הכל התחיל?
Fanfiction״טוב, אז לילה טוב פרדי״ אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר אותה אחרי, המשכתי ללכת לכיוון הדלת שבסוף המסדרון רואה אותו בדיוק משכיב את מיה בת החצי שנה במיטה שלה, הלכתי מאחוריו וכרכתי את זרועותי מסביבו בזמן שאני נושק לצווארו גורם לו להסתובב עלי ולהטיח את שפתיו על...
