אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 20-

*אומייגדדדדד תודההההההה
פאקק אני בשוקקק
אני לא מאמינה שהגעתי ל1k זה מדהיםםםם
תודה שאתן קוראות את הסיפור שלי ומקווה שאתן הנהנות ממנו.
פאקקקק אני עדיין לא מאמינה שהגעתי ל1k קריאות אני חשבתי שאף אחד לא יקרא בכלל אז...
תודההה תודהההה תודהההההה
אוהבת המוןןןןן❤️❤️❤️❤️
אה ותהנו מהפרק :)*

~28/10/2010~
נ.מ. הארי
היום אני ולואי חוגגים חודש ביחד, אני יודע שזה לא הרבה וזה קצת קיטשי אבל הייתי חייב לעשות לו משהו. תכננתי כבר הכל, ביקשתי מהבנים לצאת הביתה כדי שאוכל לקנות כמה דברים בלי שלואי ישים לב, תכננתי בערב לקשט את הפינה היפה עם המזרקה שמצאתי בגינה ולהביא את לואי לשם סתם לשכב על שמיכה ולצפות בכוכבים שרואים מושלם משם אבל משהו השתבש, לואי אתמול חזר עצוב סיפרו לי שהוא נכנס בריצה לחדר ונעל את עצמו ומאז לא יצא אפילו לא לאכול. כשליאם הגיע לחדר ושמע את לואי בוכה הוא ישר התקשר אלינו והגענו, לואי לא נתן לאף אחד להיכנס לחדר אבל לא ויתרתי נשארתי מחוץ לדלת לא אכלתי לא שתיתי ולא זזתי בכלל מהמקום, רק חיכיתי שהוא יצא. לאחר כמה זמן כנראה נרדמתי על הריצפה הקרה מחכה לו.

התעררתי מקרני השמש שהאירו על פני, שיפשפתי את עיניי והתמתחתי קצת במקומי. הגב שלי כאב מאוד והצוואר שלי היה תפוס מהישיבה הלא נוחה על הריצפה הקרה. לפתע הדלת נפתחה ומהר התרוממתי מהריצפה, מבעד לדלת עמד לואי. שפתו הייתה נפוחה עיניו היו אדומות ועל לחיו שובלים של דמעות יבשות, ולמרות כל זה הוא עדיין היה יפיפה.

״לואי״ אמרתי ברכות וחיבקתי אותו מיד, התגעגעתי עליו התגעגעתי לעטוף את זרועותי סביב גופו הקטן התגעגעתי לנשק את שפתיו הרכות.

״נשארת פה כל הלילה?״ לואי שאל מופתע בקול הצרוד של הבוקר

״כן״ אמרתי בפשטות ושיחררתי את החיבוק ״אתה רוצה לספר לי מה קרה?״ שאלתי אותו בעדינות בזמן שליטפתי עם האגודל שלי את הלחי שלו

״כן אבל קודם ארוחת בוקר אני גווע״ אמר מנסה בכוח לצחוק

ירדנו למטבח וכמו בכל בוקר אני הכנתי אוכל ולואי ישב על השיש, הפעם הכנתי את המאכל האהוב על לואי, פאנקייקים. למען האמת גם אני מת על פאנקייקים כך שיצא טוב לשנינו.

בסיום הארוחה אני ולואי יצאנו לבחוץ והתישבנו על יד הבריכה שהרגלים שלנו בתוך המים, לואי השעין את ראשו על כתפי ואני כרכתי את ידי סביב מותנו וקירבתי אותו אליי מרגיש את הצמרמורת בגופו שעשיתי את זה ומחייך.