אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 25-

*הפרק מוקדש ל Emmast28 שביקשה עוד פרק אז הנה...ואני מצטערת מראש*

~31/12/2010~
נ.מ. הארי
״חכה פה רגע״ אמרתי והשארתי את לואי מבולבל במרפסת, הלכתי קצת מחפש את מה שרציתי להביא לו, ראיתי את זה בדרך שהוא משך אותי ואני חייב להביא לו. הנה זה! קטפתי את הורד הלבן מהעדנית ושמעתי את האנשים מתחילים לספור לאחור, ניסיתי ללכת הכי מהר ללואי כדי להספיק לנשק אותו בחצות, נתקעתי במספר אנשים בדרך אבל זה לא משנה אני צריך להספיק, זה החלום שלו אני חייב להספיק.

הזוגות במרפסת המשיכו לספור לאחור 5...4...3...2...1 ומצאתי את לואי אבל רגע! הו-הוא התנשק. עם מש-שהי אחרת. הוא מנשק משהיא אחרת. הרגשתי דמעות מתחילות לרדת במורד לחיי ללא שליטתי. עזבתי את הורד שבידי זרוק על הריצפה ורצתי אל מחוץ למועדון, לא היה לי אכפת בכמה אנשים התנגשי הייתי צריך אוויר. ועכשיו. הרגשתי כאילו בשניה הוא בא ושבר לי את הלב למליון רסיסים, אני נתתי לו את ליבי פתחתי בפניו הכל והוא פשוט בא והרס את זה כאילו זה היה כלום בשבילו. כאילו אנחנו היינו כלום בשבילו. כאילו אני הייתי כלום בשבילו.

יצאתי מהמועדון דמעות זולגות מעיניי בלי הפסקה והראיה שלי כבר מטושטשת כך שאני בקושי הייתי מסוגל לראות מי לפני, הצלחתי לראות בזווית העין שיש תחנת אוטובוס ובלי לחשוב על כלום ומה יקרה הלכתי אליה וראיתי שיש אוטובוס לרכבת בעוד עשר דקות. התיישבתי בספסל רגלי מקופלות לחזי ודמעות זולגות מעיני, איך הוא יכל לעשות את זה? לנשק משהי? ברגע המיוחד שלנו? אני הלכתי לרגע? זה כל מה שהוא צריך? רק רגע? אני לא יודע מה יש לו אבל אני לא מסוגל להביט בעיניו אפילו לשניה אחת בודדה עכשיו. אני לא מסוגל לראות אף אחד כרגע.

האוטובוס הגיע, עליתי עליו ובאתי לשלם לנהג ששמעתי את קולו המוכר צועק ׳הארי חכה׳ אבל התעלמתי אני לא יכול להתמודד עם זה עכשיו אני צריך לחשוב. אני צריך להיות לבד ולחשוב מה אני עושה, שילמתי לנהג והתיישבתי באחד המושבים מחכה לתחנה שלי

***

הגעתי לבית שלי, הדמעות כבר הפסיקו לנזול אבל השאירו על לחיי שובלים של דמעות יבשות, עיניי היו כבר אדומות ושפתיי נפוחות ויבשות. עליתי מהר לחדרי בלי לדבר אם אף אחד, נכנסתי עמוק מתחת לשמיכה שלי לממלכה הפרטית שלי שם אין לואי ואין את המשהי הזאת, אין כלום חוץ ממני ואולי כך עדיף כרגע. קברתי את ראשי בכרית רוצה לצרוח לקלל או להרביץ למשהו אבל במקום זאת הדמעות התחילו לרדת שוב בלי הפסקה, כל מה שקרה עובר בראשי שוב ושוב התמונה של לואי והבת הזאת לא יוצאת לי מהראש ובא לי להרביץ למשהו מצד אחד ומצד שני בא לי להשאר פשוט במיטה ולבכות, אני עצבני ועצוב ביחד אין לי מושג כבר מה לעשות, לדבר איתו? לא אין מצב אני לא מסוגל להביט לו בעניים. לדבר עם משהו? לא אני גם את זה לא מסוגל לעשות את זה כרגע, אני מרגיש כלום הוא גורם לי להרגיש כלום כאילו הייתי סתם אחד שהוא מסמן עליו וי ולהמשיך.