אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 55-

~לאחר שמונה חודשים 8/4/2016~
נ.מ. לואי
״מי זה הילד הגדול הזה?״ אמרתי בקול ילדותי ״מי?״ הוספתי באותו טון דיבור ופרדי שנשען על רגלי עם פניו עלי לא הפסיק לחייך ולצחוק ״כן, אתה אוהב את זה? כן?״ המשכתי לדבר עליו באותו טון גורם לו להתפתל מצחוק

למי ששואל פרדי הוא הבן שלי ושל בריאנה, הוא כבר בן נראלי כמעט שלושה חודשים אולי קצת פחות והוא פשוט מושלם, הוא דומה לי בתורה מדהימה אך שיערו בלונדיני כמו של אימו. הוא לא יודע לעשות כמעט וכלום והוא רוב היום ישן או אוכל ורק מידי פעם הוא ממש עירני ואפשר לשחק איתו ולהצחיק אותו כמו עכשיו.

״אתה רוצה שאני אעשה לך מטוס?״ קולו עדיין ילדותי ועל הפנים שלי החיוך הכי ענק שלי ״כן?״ שאלתי שוב והכנתי את ידי לפני שהרמתי אותו באוויר גורם לו לצחוק עוד יותר ממקודם ״אתה אוהב את זה?״ שאלתי מחייך ומוריד אותו לאט לאט לפני שהוא יפלוט עלי או יזיל עלי ריר, זה כבר קרה מספר פעמים.

״אתה רו-״ התחלתי לשאול אם חיוך אך עצרתי את עצמי שעל פניו היה נראה כאילו הוא עומד לבכות עוד שניה וישר נעמדתי על ידי מתחיל לנדנד אותו, רק שלא יתחיל לבכות לי עכשיו פליז. המשכחתי לנדנד אותו באוויר כאשר ידי כרוכות סביב גופו הקטן וגבו צמוד לחזי אך זה לא עבד ולאט לאט הוא התחיל לבכות עד שאפילו הנדנודים שלי לא עזרו.

הפכתי את גופו הקטן כך שראשו מונח קצת מתחת לכתפי והוא נרגע מעט, אני חושב שהוא רעב ״בריאנה״ צעקתי ברחבי הבית שומע אותה צועק משהו לא מובן בחזרה ולאחר מכן רואה אותה יורדת במדרגות בקלילות, כן אנחנו עברנו לגור ביחד בבית שלי בלונדון בנתיים (אני לא יודעת אם שפרדי נולד הם היו באל איי איפה שבריטניה גרה או בלונדון אז בחרתי בלונדון מכיוון שזה די מתאים בעלילה ה.כ.) כדי שנוכל לטפל בפרדי בחודשים הראשונים והמשפחה שלנו תוכל לעזור לנו מעט.

בחודש הראשון לא עזבתי את הבית לשניה אם זה לא היה לטיול בפארק עם פרדי או לקניות חשובות, חשבתי שאם אעזוב אני אפספס משהו ופשוט כל היום הייתי עליו אבל אחרי שיחה עם אימי היא הסבירה לי שאני לא כמו אבי-מה שהכי פחדתי ממנו-ושאם אעזוב אותו מעט במהלך היום לא יקרא שום דבר וכך התחלתי לצאת למספר דברים חשובים אך לא במקומות אשר מחוץ לאנגליה.

״מה קרה?״ שאלה בריאנה כאשר נעמדה מולי ומול פרדי שכרגע היה די רגוע ״אני חושב שהוא רעב, את יכולה להכין לו בקבוק?״ שאלתי עדיין מנדנד את פרדי כדי שלא יתחיל לבכות, היא הנהנה ופנתה למטבח להכין את הבקבוק. היא כבר מרגישה פה בבית ואני שמח מזה אני לא ממש מת עליה אבל אני חייב להסתדר איתה בשביל פרדי וגם כי אני לא ממש יודע להכין בקבוק בלשון המעטה.

לאחר שתי דקות היא חזרה היא בקבוק חם בידה וחיתול מונח על כתפיה (אגב למי שלא יודע את ההבדל טיטול זה הזה שהם עושים בה פיפי וקקי ששמים להם וחיתול זה הבד שאיתו בדרך כלל מנקים את הפליטות של התינוק או שמים על הגוף כאשר מניח את התינוק כי לפעמים זה לא טוב לעור של תינוק מגע עם הבגדים שאנחנו לובשים. סורי על החפירה ה.כ.) היא סימנה לי להעביר את התינוק עליה כדי שתאכיל אותו אל אני הנדתי בראשי ואמרתי ״אני אאכיל אותו״ היא הנהנה ומסרה לי את החיתול והבקבוק.