~26/3/2015~
נ.מ. לואי
פתחתי את עיני לאט לאט מנסה להתרגל לאור השמש החזק שנכנס מהחלון שבחדר, הארי עדיין ישן וזרועותיו הגדולות והחמות היו כרוכות סביבי בדיוק כמו שאני אוהב ובדיוק כמו שנרדמנו אתמול, שיט, אתמול עד שסוף סוף היה לי שקט מהמחשבות הבילוי פוסקות ומהרגשות הרבים שהרגשתי הייתי חייב להיזכר שוב, להרגיש שוב את אותו עצב וכאב.
הרמתי את השמיכה למעל ראשי נצמדתי להארי יוצר ועצמתי את עיני בחוזקה מנסה לא לבכות ולהירדם מה שלא מצליח כי כעבור שניה אירועי אתמול עוברים במחשבותי שוב ודמעות רבות זולגות מעיני ומרטיבות את גופו החשוף של הארי.
אני לא מאמין שמעכשיו אנחנו רק ארבע, שזה רק אנחנו בלי זאין, איך אפשר להמשיך ככה? זאין היה הכל ללהקה! הוא היה הלב של הלהקה! איך אפשר להמשיך בלעדיו.
אני מריץ במוחי את כל הרגעים שאני וזאין עברו, את הרגעים העצובים, השמחים, המצחיקים, המרגשים, את כולם, מהקטן לגדול, מהחשוב למיותר.
אני זוכר את הפעם שאימי רבה עם דן שהיינו בהפסקה מהסיבוב הופעות ולא רציתי ללכת להארי אז נסעתי למקום הראשון שעלה לראשי, הבית של זאין. הוא ניחם אותי ודאג לי בכל שניה שהייתי אצלו, הוא כיבד את הבקשה שלי לא להתקשר להארי והבטיח לי שהכל יהיה בסדר וזה סתם ריב קטן.
אני יודע שאני יוצא דרמטי מידי ושזה לא הסוף ואנחנו נוכל להפגש עם זאין אבל משהו בתוכי, בתוך כולנו אומר שלא, שלא נוכל להפגש איתו יותר, שמעכשיו הכל הולך להשתנות.
״בוקר..״ הארי מילמל בקול ישנוני זז קצת כדי להתמתח אך מיד חוזר לאותה התנוחה בדיוק, לא עניתי לא, בקושי שמעתי אותו הייתי עסוק מידי במחשבות שלי וברגשות הרבים שהרגשתי באותו רגע.
הארי ידע מה אני מרגיש ואני בטוח שהוא הרגיש בדיוק כמוני ולכן הוא לא אמר מילה או ניסה לעודד אותי הוא פשוט חיזק את אחיזתו בו מראה לי שהוא כאן איתי ושהוא מבין אותי, אני נישקתי קלות לחזו בדיוק איפה שהראש שלי היה והמשכחתי לבכות הכי שקט שיכולתי.
החדר היה שקט למדי, היה מעט רעש של הציפור המציצוץ מעבר לחלון, היה רעש של הנשימות הכבדות של שתינו המלוות מידי פעם במשיכת אף או שתיים אך חות מזה כלום, זה היה נראה כאילו העולם עצר מלכת רק בשבילנו.
השקט שבחדר נגמר כאשר משהו פתח את שלך חזרנו ברעש רב, הורדתי את השמיכה מראשי והסתכלתי לראות מי נכנס ככה לחדר ולמה יש לו בכלל מפתח לחדר שלנו, כאשר הסתכלתי על הכניסה ראיתי את ליאם עומד עם גב זקוף וחיוך קטן על פניו כאשר נייל לבוש בפיגמה שלו ומבטו על הרצפה.
״בוקר טוב״ ליאם אמר בחיוך ואני רק החזרתי את השמיכה מעל ראשי והתכרבלתי לזרה בין ידיו של הארי ״יאללה קומו! אני לא יכול לתת לכם לשקוע בדיכאון״ אמר בקול גבוה ומשך בבת אחת את השמיכה מגופנו חושף את גופו החשופים כמעט לגמרי.
YOU ARE READING
אז...מאיפה הכל התחיל?
Fanfiction״טוב, אז לילה טוב פרדי״ אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר אותה אחרי, המשכתי ללכת לכיוון הדלת שבסוף המסדרון רואה אותו בדיוק משכיב את מיה בת החצי שנה במיטה שלה, הלכתי מאחוריו וכרכתי את זרועותי מסביבו בזמן שאני נושק לצווארו גורם לו להסתובב עלי ולהטיח את שפתיו על...
