אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 13-

*וסוף סוף הפרק שכולכן חיכתן לו. תהנו*

~כעבור בערך שלושה שבועות 28/9/2010~
נ.מ. הארי
עברו כבר שלושה שבועות בערך מאז בית השופטים, נפגשנו כמעט כל יום עם הבנים היינו משחקים, שרים וסתם צוחקים ומכירים אחד את השני.

לי וללואי עוד לא הייתה הזדמנות לדבר, הייתי בוהה בו בזמן ששיחקנו וצוחק מהבדיחות שלו למרות שלא כולם היו כאלה מצחיקות. רוב הזמן הלחיים לי היו בגוון אדום והתחלתי לחשוב כבר שזה הצבע הקבוע שלהם.

היום הזמנתי את לואי לבוא אליי, רק אני והוא בלי שאר הבנים. היום אני הולך לספר לו, אני אנסה. אין לי מה להפסיד. סידרתי את החדר שלי קצת והלכתי למכולת להביא חטיפים לפני שהוא מגיע.

חזרתי הביתה ושמתי את כל החטיפים בארון ובדיוק אז נשמע דפיקה בדלת, עצרתי במראה ובדקתי איך אני נראה, סידרתי את השיער קצת וניגשתי לדלת.

״הי״ אמרתי שפתחתי את הדלת

״זה אמור להיות הפוך״ הוא אמר מחייך

״מה?״ שאלתי מבולבל

״אתה אמור להגיד אופס ואני אמור להגיד הי״ הוא הסביר את עצמו וצחקתי מעט

״אוי אני דפוק תיכנס״ אמרתי ששמתי לב שהוא עוד עומד בחוץ

״זה בסדר״ הוא אמר ונכנס הביתה, הובלתי אותו לחדרי והתישבנו במרחק אחד מהשני על הספה

״רוצה לשחק בפליסטיישן?״ שאלתי אותו כדי שלא יהיה שקט מביך

״כן אני אקרע אותך״ אמר וצחקתי

״אתה? אותי? אין מצב אני אקרע אותך! אני אלוף בזה״ אמרתי, הדלקתי את הפליסטישן והבאתי לשנינו שלטים. לי את השלט הירוק ולו את השלט הכחול.

אחרי ששיחקנו ארבע משחקים והגענו למצב של תיקו  עשינו הפסקה והלכנו להביא חטיפים ושתיה, ירדנו למטבח ולמזלי אף אחד לא היה שם הוצאתי את החטיפים שקניתי מקודם והבאתי ללואי להחזיק. ניגשתי למקרר והוצאתי זירו וכוסות ועלינו חזרה למעלה.

״משחק אחרון?״ שאלתי

״כןן ואני אנצח״ אמר

״היתה מת״ אמרתי בחזרה והתחלנו את המשחק

״לא רגע לא! שיט! חרא!״ לואי אמר עצבני וזרק את השלט על הספה

״ניצחתי!״ אמרתי והנחתי את השלט על השולחן

״אתה רימית!״ אמר והצביע עלי

״לאאא״ אמרתי ״אתה פשוט לא יודע להפסיד״

״כן?״ שאל בצורה מתחכמת

״כן!״ אמרתי מלא ביטחון ולואי תפס חופן של סוכריות והתחיל לזרוק אלי