~8/4/2016~
נ.מ. לואי
״הארי״ מלמלתי לחזו של הארי והוא כתשובה המהם מסמן לי להגיד את מה שרציתי ״תודה״ אמרתי בפשטות והרמתי את ראשי מחזו כדי להסתכל על פניו היפות שעכשיו מאוד מבולבלות ״תודה? על מה?״ שאל בשקט כדי לא להרוס את האווירה שיש בחדר ״תודה על הכל״ השבתי בפשטות וחייכתי חיוך קטן רק בשבילו.
״אין על מה״ השיב והידק את זרועותיו סביב גופי, הרגשתי כל כך מוגן ובטוח באותו הרגע וידעתי שכל מה שאני צריך נמצא פה איתי אבל אני הייתי כל כך דפוק והצלחתי לאבד את המלאך הזה ואני בחיים לא אסלח לעצמי על זה כי הייתי עיוור, כל כך עיוור שאיבדתי אותו, לתמיד.
אני לא יודע איך אנשים ראו את זה מהצד אבל מה שהיה בינינו לא יהיה לעולם עם משהו אחר ואני גם לא רוצה משהו אחר, אני יודע שעברה שנה וחצי כמעט ואני צריך להתגבר ולהמשיך אבל אני פשוט לא רוצה, אני לא רוצה לשחרר אותו למרות שהוא כבר שיחרר אותי מזמן ועבר הלאה, הוא במקום אחר ואני? אני עדיין תקוע באותו מקום ומחכה שהוא יחזור עלי ויציל אותי כדי שלא אשאר שם לנצח.
״אתה רוצה שאני אביא לך משהו?״ הארי שאל מוציא אותי מהמחשבות הרבות אליו ״לא תודה״ השבתי בזמן שהנחתי בראשי, לא היה לי רצון לאכול או לשתות דבר רק רציתי להתחבק פה עם הארי ולבכות כל היום ״אם אתה רוצה ללכת אתה יכול אני לא רוצה להעיק עליך״ אמרתי בתקווה שהתשובה שלו תהיה שהוא רוצה להשאר איתי.
״לא, אני רוצה להשאר איתך״ השיב והרגשתי חמימות מתפשטת בחזי, אני בטוח שיש לו דברים יותר טובים לעשות חוץ מלראות אותי בוכה ולנחם אותי אבל הוא בחיים לא יגיד את זה והוא ישאר פה עד שאני ארגיש טוב יותר וזה מה שאני אוהב בו, הוא תמיד יחשוב על כולם לפני עצמו, פשוט מלאך.
לאחר חצי שעה שישבנו מחובקים ביחד על הקצה של המיטה שמעתי את פרדי מתחיל לבכות ובחוסר רצון מוחלט התרוממתי מהמיטה שהארי אחרי וירדנו למטה, בכל מדרגה שירדנו שמעתי את הבכי של פרדי גובר וגובר וכשהגענו לסלון זה היה כבר בלתי נסבל, הוא צרח כמו משוגע בזמן שכולם הסתובבו סביבו בלי הפסקה.
ליאם החזיק את פרדי ונייל וזאין עמדו לידו עם צעצועים מנסים להרגיע אותו, באותו הזמן גיגי חיפשה בבית את החיתולים שלו כנראה ובריאנה רצה למטבח להכין בקבוק (וואו אני מדמיינת את זה כרגע כל כך ה.כ.). שראיתי את כל הבלאגן שקורה בגלל פרדי לא יכלתי לעצור את עצמי והתחלתי לצחוק בזמן שגם הארי פרץ בצחוק שאני חייב לציין היה מדהים. כולם הרימו את מבט אלינו ועצרו את מה שעשו בזמן שפרדי לא מפסיק לבכות ולצרוח לשניה, כולם הסתכלו אלינו במבט כועס אשר גרם לשנינו להפסיק לצחוק בשניה.
לאחר שהתאפסתי על עצמי נגשתי אל ליאם ולקחתי ממנו את פרדי, שמתי את שתי ידי על מותניו והרמתי אותו מולי רואה את עיניו האדומות ואת הדמעות על לחיו שבכל פעם מתחדשות. הרגשתי את הלב שלי מתכווץ מאיך שהוא נראה, אני לא אוהב לראות אותו בוכה, הוא כל כך יפה שהוא לא צריך לבכות בכלל ובכל פעם שזה קורה אני מרגיש כאב בחזה.
YOU ARE READING
אז...מאיפה הכל התחיל?
Fanfiction״טוב, אז לילה טוב פרדי״ אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר אותה אחרי, המשכתי ללכת לכיוון הדלת שבסוף המסדרון רואה אותו בדיוק משכיב את מיה בת החצי שנה במיטה שלה, הלכתי מאחוריו וכרכתי את זרועותי מסביבו בזמן שאני נושק לצווארו גורם לו להסתובב עלי ולהטיח את שפתיו על...
