אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 5-

~21/7/2010~
נ.מ. הארי
אתמול ההפקה של התוכנית נתנה לנו יום שלם להתכונן לשיר שלנו מכיוון שזה הצ׳אנס האחרון לעבור לשלב הבא, בית השופטים.
כל אתמול רק התכוננתי לשיר שלי, השיר שיחליט אם אני אעבור או לא, אם החיים שלי השתנו או לא.
דיברתי מעט עם זאין ומייק, גם שרתי מעט עם ניאל שישב כמו תמיד במדרגות וסביבו הרבה אנשים.

אותו עדיין לא ראיתי, את לואי. חיפשתי בכל מקום עברתי כמעט כל בן אדם שנמצא פה אבל הוא לא בשום מקום, אני מתגעגע אליו אפילו שראיתי אותו רק פעם אחת, אני פשוט מרגיש משהו איתו שלא הרגשתי לפני עם אף אחד אחר.

קמתי בבוקר בתשע כדי שאני אספיק לארוחת הבוקר, יצאתי מהמיטה צחצחתי שיניים סידרתי את השיער שלי כמה שאפשר והלכתי לתיק שלי להוציא בגדים ללבוש, הוצאתי חולצת פולו לבנה וג׳ינס בצבע חאקי עם חגורה חומה וכמו תמיד שמתי ביד אחת את הצמידים שלי וביד השניה את הבנדנה האפורה, הפעם הוספתי גם שרשרת עם תליון אך הכנסתי אותו לחולצה כדי שלא הראו ויצאתי מהחדר לכיוון ארוחת הבוקר שם פגשתי את זאין ומייק שירדו לפני.

״מה קורה? נכנסים?״ שאלתי אותם ונתתי כיף למייק ״חיכינו לך״ זאין אמר ונכנסו לשבת בשולחן הקבוע שלנו

***

בסיום הארוחה השעה הייתה כבר 10:15 אז יצאנו לסיבוב בחוץ עד שנצטרך להתאסף בבמה ״ראיתם את המשחק שהיה בשבת?״ מייק שאל והתישב במדרגות ״איזה של סיטי נגד יונייטד?״ זאין שאל והתיישב גם הוא לצד מייק ״כן קראנו ליונייטד ת׳צורה״ אמרתי גאה והתיישבתי ליד זאין

״איזה יונייטד עוד יחזירו לסיטי״ מייק אמר ״אל תגיד לי שאתה אוהד יונייטד״ אמרתי מקווה שיגיד לא ״ברור יונייטד בנשמה, למה מה אתם אוהדים?״ מייק אמר, פערתי את עיניי ״סיטי, ברור״ אמרתי כאילו זה מובן מאליו והסתכלתי על זאין ״רק סיטי״ זאין אמר וחייכתי גאה כאילו אני גרמתי לו לאהוד אותם.

אני וזאין התחלנו לריב עם מייק מי הקבוצה הטובה ביותר, ברור שאנחנו צודקים אבל בסדר (רק רציתי לציין שאין לי מושג בזה ואני לא מבינה בזה כלום אז אח שלי עזר לי. למי שגם לא מבין אז במנצ׳סטר יש 2 קבוצות, מנצ׳סטר סיטי ומנצ׳סטר יונייטד והם קבוצות מתחרות אז פשוט לקחתי אותם ה.כ.).

לאחר שעה שדיברנו הלכתי רגע לצד כדי לדבר עם המשפחה והחברים, אתמול לא הספקתי לדבר איתם והם יחשבו ששכחתי מהם או לפחות רק החברים יחשבו ככה

״לאיפה אתה הולך?״ זאין תפס בידי ושאל, הסתובבתי אליו ״אני רק הולך לדבר עם אמא שלי, כבר חוזר״ הוא שחרר את ידי והלכתי לצד, למקום שקט.

התקשרתי לאמא שלי ״הי אמא מה קורה?״ אמרתי לאחר שענתה ״הארי חמוד שלי כמה זמן לא דיברנו אצלי הכל מעולה ואתה?״ היא שאלה ״אמא דיברנו לפני יומיים רק״ אמרתי בקול מלגלג והיא צחקה מעט ״זה המון זמן״ צחקתי ״אז איך אתה? הכל בסדר שם? אתה מוכן עם השיר?״ היא התקיפה עם שאלות ״הכל בסדר וכן אני חושב שאני מוכן. התכוננתי כל אתמול בשביל זה, אני רק מקווה לעבור״ אמרתי בזמן שאני הולך הלוך חזור בשביל אבנים (רק אני שאני מדבר בטלפון אני הולכת בכל הבית? כן רק אני כנראה. עזבו. ה.כ.) ״אתה תעבור אני בטוחה בזה״.