אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 10-

*התמונה זה כדי להמחיש מה לואי לבש כי לפעמים זה יותר קל תתעלמו שזה לא אותה שנה*

~כעבור שבועיים 29/8/2010~
נ.מ. לואי
קמתי בבוקר, ממצמץ קצת בעיני כדי להתרגל לאור השמש החזק שנכנס דרך החלון, השעה כבר הייתה עשר בבוקר והבנים אמורים להגיע אלי עוד שעה בערך. מאז שעזבנו את הדירה של אבא של הארי נפגשנו כל יום כדי להתאמן, לא מבזבזים אפילו שניה שבה אפשר לחזור שוב על השיר שבחרנו.

יצאתי מהמיטה שלי סוף סוף והלכתי לכיוון השירותים להתחיל להתארגן, מלמלתי שיניים שטפתי פנים וסידרתי מעט את שיערי, לא משקיע במיוחד.

הלכתי לארון והוצאתי חולצה לבנה פשוטה וג׳ינס קצר בצבע שחור עם פס לבן בסופו (כמו בתמונה למעלה⬆️ ה.כ.) ויצאתי מחדרי.

במטבח אימי עמדה ליד הכיריים והכינה מקושקשת לארוחת בוקר ״בוקר טוב״ אמרתי ונישקתי אותה בלחי ״בוקר טוב״ אמרה בקול אוהב והמשיכה להכין את הביצים.

בנתיים עד שהאוכל יהיה מוכן הלכתי לסלון שם ישבו לוטי ופיזי וצפו בזאב צעיר יחד בטלוויזיה, התיישבתי בכורסה והתכוונתי להגיד להן משהו אבל קיבלתי הודעה חדשה.

*בטלפון*
Niall and the potatoes🥔:
נייל: בוקר אור
נייל: ובוקר טוב לכל מי שישן
נייל: יש היום חזרה עוד חצי שעה אז למי שלא עונה אני מקווה שזה בגלל שאתם נוהגים
אני: בוקר טוב נייל
נייל: לואי אתה ער!!
נייל: רגע! ליאם נוהג איתי אז בסדר אבל למה הארי וזאין לא עונים?!
נייל: זאין?!
נייל: הארי?!
הארי: סורי הטלפון שלי היה על השתק, אני וזאין בדרך...
נייל: יופי!
נייל: רק מה הכתובת?
אני: תגיעו לכניסה של דונקסט ותתקשרו אליי אני אכוון אתכם
נייל: סבבה
הארי: סגור

סגרתי את הטלפון שלי והכנסתי אותו חזרה לכיס ״בואו לאכול״ אמא קראה מהמטבח. קמתי מהכורסה והלכתי לעבר השולחן אוכל.

״אז לואי הלהקה שלך באה לפה היום סוף סוף?״ אימי שאלה למרות שידע את התשובה, כולן ידעו את התשובה ויכול להיות שזה בגלל שחפרתי להם להתנהג יפה ולא להביך אותי אבל אני לא בטוח שזה בגלל זה.

״כן ואל ובדגש על אל תעשו לי פדיחות בבקשה״ אמרתי בנסיון למרות שידעתי שזה לא יעבוד, לא משנה כמה אני אחפור להן בסוף הן תמיד עושות פדיחות

״אנחנו עושות פדיחות בחיים לא״ לוטי אמרה במבט תמים ״למה להגיד ככה אנחנו לא עושות פדיחות״ פיזי עשתה בדיוק אותו דבר.