*אוקיי יש מצב קטן שתכננתי שזה יצא על המספר פרק הזה חחחחחח*
~1/2/2011~
נ.מ. הארי
״תזהר״ נייל אמר מהר אך זה היה מאוחר מידי ״אאוץ׳״ אמרתי והנחתי את ידי על הראש איפה שקיבלתי את המכה ״אני אהרוג אותך״ אמרתי עצבני, הוא לוקח אותי למקום שאני לא יודע איפה עם עיניים עצומות ובנוסף לכל זה אני נתקע בדברים בגללו ״סליחה״ הוא אמר ועלינו עוד כמה מדרגות ״הגענו״
״אפשר להוריד את הכיסוי עיניים״ ישר שאלתי ״אפשר״ הוא ענה באדישות ומיהרתי להוריד אותו, הייתי על הגג? למה שהוא יקח אותי לגג? מה יש לנו לעשות בגג? מה יש לי לעשות בגג? (את לואי😏 ה.כ.) הסתכלתי מסביב, הייתה שם שמיכה אדומה פרוסה על הגג (אני רק אומרת שהגג הזה הוא שטוח אז אפשר לשבת עליו ה.כ.) ומסביבה עלי כותרת אדומים מפוזרים אקראית יחד עם נרות דולקים וסלסלה מעץ שמונחת באמצע. החזרתי את מבטי קדימה וראיתי את לואי עומד שם, הוא היה נראה לחוץ.
״לואי?״ אמרתי בקול חלש אך זה יצא יותר כמו שאלה
״הארי לפני שאתה הולך מפה ומשחק את זה שאתה לא רוצה לראות אותי יותר, תקשיב לי אפילו רק לדקה. בוא נשב, אני אסביר לך הכל״ אמר ברוגע ולקחת את ידי בידו אך מיהרתי לנתק את ידינו והוא נאנח
״בוא״ אמר ברוגע והתיישב ליד הסלסלה על השמיכה האדומה, התיישבתי לידו על השמיכה אך בקצה השני שלה, רחוק ממנו.
״אוקיי, חשבתי הרבה על מה להגיד לך שסוף סוף תסכים לדבר איתי אבל עכשיו הכל כאילו נשכח. אני לא נישקתי אותה, אני יודע מה ראית אבל תאמין לי היא נשקה אותי. אני עמדתי שם והסתכלתי על הכוכבים ופתאום היא משכה את ידי ונישקה אותי, אני לא רציתי בכלל, ישר דחפתי אותה ורצתי אחריך. אני רוצה להיות איתך לא איתה״ אמר והרגשתי טיפש שלא הקשבתי לו מההתחלה, הרגשתי סתום, למה הייתי צריך לעשות כל כך הרבה דרמה על דבר כזה קטן? הרגשתי מטומטם על זה שלא דיברתי איתו חודש וזה בכלל לא קרה באשמתו, הייתי צריך לתת לו להסביר פשוט. פתאום כל החודש הזה מרגיש מבוזבז, במקום להיות עם לואי מחובק הייתי לבד בחדר ובכיתי. הייתי כל כך עסוק בעצמי וכמה שנפגעתי ממנו ובכלל לא שמתי לב אליו, כמה הוא נפגע מהכל והיה חסר אונים כי לא נתתי לו פאקינג הזדמנות להסביר. כעסתי, אבל לא עליו אלה על עצמי. הייתי כל כך סתום ואני בחיים לא אסלח לעצמי על זה.
״אני מצטער״ אמרתי בקול רועד שלא התכוונתי אליו והשפלתו את מבטי ״על מה?״ לואי שאל והרים את מבטי חזרה עליו ״שהייתי דפוק, שלא נתתי לך להסביר ושסתם לא דיברתי איתך חודש שזה בכלל לא הייתה אשמתך, על זה שעשיתי לך את המוות בלי הזדמנות להסביר״ אמרתי מחזיק את הדמעות ״אין לך על מה, זה מובן, הייתה פגוע ולא רצית לדבר. אני מבין אותך העיקר שאתה סולח לי?״ אמר ודמעה בודדה זלגה מעיני
״ברור שאני סולח לך״ אמרתי עם חיוך גדול וחיברתי את שפתינו יחד לנשיקה סוערת, כל כל התגעגעתי אליו, התגעגעתי לנשק את שפתיו ולהירדם איתו בידי, אני לא מאמין שהייתי כל כך דפוק. ניתקתי את הנשיקה וכרכתי את זרועותי סביבו מקרב אותו עלי ומראה לו בלי מילים כמה התגעגעתי לזה ״אני מצטער הייתי דפוק״ מלמלתי נגד צווארו ״הי!״ לואי אמר, ניתק את החיבוק ונתן לי מכה קלה בכתף ״אל תקרא לחבר שלי דפוק״ אמר ושיחק עם אחד מתלתלי ״אני אוהב את איך שזה נשמע״ אמרתי עם חיוך מעושה על פני ״כן?״ לואי שאל, מתחכם ״כן״ עניתי בביטחון ״אתה אוהבת את זה חבר שלי״ אמר מדגיש את ׳חבר שלי׳ בכוונה, הוא התקרב אלי מכחכח את אפו בשלי ומיד מצמיד את שפתינו לעוד נשיקה.
״אתה זכרת״ אמרתי בחיוך לאחר שניתקנו את הנשיקה מחוסר אוויר ״ברור״ אמר מחייך והסתובב לסלסלה מוציא שתי כוסות ונותן לי אותן, הוא הוציא גם בקבוק יין אדום ומזג לשתי הכוסות. נתתי לו כוס אחת מהשתיים שבידי ״לחיינו״ אמרתי ״לחיינו״ השיב והנגשנו את הכוסות אחת בשניה בעדינות. לואי הניח את כוסו לידו בזהירות והסתובב שוב לסלסלה מוציא צלחת שמכוסה במכסה כסוף כמו בתוכניות טלוויזיה "מה זה?" שאלתי סקרן ובאתי להרים את המכסה אך לואי סטר קלות לידי ומיד העפתי אותה משם "חכה" אמר והוציא קופסה אדומה "קודם המתנה זה הרי היום הולדת שלך לא?" והושיט לי את הקופסה "לא הייתה צריך להביא לי כלום" אמרתי "אוקי בוא נדלג על הקטע שאתה אומר שאני לא הייתי צריך ואז אני אומר שרציתי ואתה לא מסכים לקחת את המתנה וכל אלה, פשוט תפתח" אמר וצחקתי מעט "טוב" אמרתי ופתחתי את הקופסה האדומה
"זה יפיפה" אמרתי עם חיוך גדול על פני והוצאתי את השעון מהקופסה, בוחן אותו "לא יידעתי מה לקנות לך כל כך למען האמת" אמר בזמן שעזר לי לענוד את השעון על ידי "זה מושלם" אמרתי ונשקתי לשפתיו "תודה" הוספתי לאחר הנשיקה וחיוך הופיעה על פניו, כל כך התגעגעתי לחיוך הזה ואיך שנוצרים לו קמטים קטנים בעיניים שהחיוך אמיתי.
"עכשיו מה זה?" שאלתי והנחתי את הקופסה בצד
"אתה חסר סבלנות" לואי גיכח
"כן, מה זה?" אמרתי
הוא הרים את המכסה ומתחתיו היו...שתי טוסטים? מה? "אני יודע שזה טוסטים פשוט זה הדבר היחיד שאני יכול להכין בלי לשרוף את המטבח ולא רציתי להזמין" אמר ולקח טוסט אחד מהצלחת "זה בסדר" אמרתי מחייך ולקחתי גם טוסט מהצלחת
"נו? איך יצא לי?" שאל לואי לאחר שסיימנו את הטוסטים "מדהים" אמרתי בציניות ונשכבתי על השמיכה "אני ממש השקעתי" לואי אמר כמו ילד קטן ונשכב בין זרועותיי, שתינו מביטים לשמיים השחורים ועל הכוכבים הבודדים שצצו "אני יודע" אמרתי מצחקק ונישקתי לראש
״התגעגעתי אליך״
״גם אני התגעגעתי אליך״
——————————————————————
סליחה על הפרק הקצר.
וואי כואבת לי הבטן ממש ואני לא מסוגלת לקום מהמיטה כרגע :(
סורי אם יש טעויות.
אוהבת המון ומקווה שאהבתן את הפרק,
אשמח אם תצביעו ותגיבו❤️
YOU ARE READING
אז...מאיפה הכל התחיל?
Fanfiction״טוב, אז לילה טוב פרדי״ אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר אותה אחרי, המשכתי ללכת לכיוון הדלת שבסוף המסדרון רואה אותו בדיוק משכיב את מיה בת החצי שנה במיטה שלה, הלכתי מאחוריו וכרכתי את זרועותי מסביבו בזמן שאני נושק לצווארו גורם לו להסתובב עלי ולהטיח את שפתיו על...
