אז...מאיפה הכל התחיל?

-episode 19-

*סורי שאני קופצת עוד פעם בשבועייים פשוט לא היה לי שום דבר מעניין לכתוב וגם אין לי מושג איך זה הולך מאחורי הקלעים של האקס פאקטור אז....*

~לאחר שבועיים 26/10/2010~
נ.מ. לואי
שרדנו כבר שלושה שבועות בתחרות ובכל שבוע שעובר המעריצים שמחכים לנו בחוץ רק מכפילים את עצמם. זה מדהים, לא חשבתי שזה מה שיקרה וזה פשוט מטורף. הם על כך תומכים וחמודים.

החלטנו כל הבנים שלמרות כל העומס נלך לבית לפגוש את המשפחות שלנו, החלטנו שהיום בצהריים נלך ונחזור למחרת בבוקר. נלך רק לביקור קטן כי אנחנו צריכים להמשיך להתאמן.

אני בדרך הביתה עכשיו, לי ולהארי לקח בערך שעה להפרד בניגוד לשאר הבנים ואני כבר מתגעגע אליו, אני רק רוצה לסובב את האוטו ולנסוע אליו אבל אני לא יכול. אני מתרגש לפגוש את המשפחה שלי אחרי כל כך הרבה זמן אל תטעו פשוט אני מתגעגע לנשיקות ולמגע של הארי, אני מתגעגע להארי.

הגעתי לבית שלי לאחר נסיעה של שעתיים וחצי, הוצאתי את התיק גב הקטן שהבאתי מהכיסא ליד והתקדמתי לדלת הכניסה. המשפחה שלי לא יודעת שאני בא רציתי להפתיע אותם ולשמח אותם, צילצלתי בפעמון פעמיים וחיכיתי שיפתחו

״שניה״ שמעתי את קולה של לוטי ואז נפתחה הדלת

״לואי״ היא צעקה בהתרגשות וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה ונכנסתי לבית אחריה

״אמא לואי פה״ לוטי צעקה וישר כל האחיות שלי ואמא שלי הגיעו לסלון

״לואי״ אימי אמרה וחיבקה אותי גם ״התגעגעתי אליך״ אמרה בזמן שפרעה את שיערי

״גם אני״ אמרתי נישקתי אותה בלחי והפרדתו את החיבוק שלנו

״לא התגעגעתם?״ אמרתי והתכופפתי לגובה של פיבי ודייזי שישר רצו ונתנו לי חיבוק

״הי״ פיזי אמרה וחיבקה אותי גם היא

״למה לא אמרת שאתה בא? הייתי מכינה אוכל״ אימי אמרה והלכה לכיוון המטבח שאני בעקבותיה

״רציתי לעשות לכם הפתעה״ אמרתי בחיוך והתיישבתי באחד מכיסאות הבר מסתכל על אימי שחיפשה דברים במקרר

״הנה אתה אוהב את זה״ אימי אמרה והגישה לי צלחת עם פסטה ובולונז ״תודה״ אמרתי והתחלתי לאכול

***

שסיימתי לאכול הלכתי לסלון איפה שכל הבנות היו והתיישבתי במקום פנוי, בטלוויזיה היה פרק מחברים אבל זה היה נראה שכל אחת הייתה שקועה במחשבות שלה ולא שמה חב בכלל מה היה בטלוויזיה. הן היו נראות קצת עצובות אני לא יודע מה קרה אבל אני אברר מחר, היום אני רק רוצה להינות עם המשפחה שלי. לשכוח מהכל, חוץ מהארי כמובן, ולהנות איתם.

״איפה אבא?״ שאלתי שהבחנתי שהוא חסר לא ראיתי אותו מאז שהגעתי, כולן ישר נלחצו וקפוא כאילו לא ידעו מה לענות אבל התעלמתי מזה, זה בטח סתם ״אצל חברים הוא יחזור מחר בבוקר, אני אגיד לו לבוא מוקדם יותר״ אימי אמרה והינהנתי.