בבוקר שלמחרת הם מצאו את עצמם מחכים בקוצר רוח בחדר ישיבות אחר, אחד בעל אווירה ביתית יותר. הפעם הם ישבו בסוג של טרקלין רשמי, זואי היתה זקופה בחלקה על הספה. עיניה חלפו על היצורים בחדר, דילן היה נראה מתוח, היה שקוף שבראשו חולפות מיליון מחשבות. אמורי וטנה ישבו על ספה אחרת, הם עברו יחד על מסמכים ורשימות. אניל ואוריון עמדו מאחורי מקומה של זואי, היא הרגישה איך המבטים שלהם חולפים על פני החדר, כמו המבטים שלה. לארה היתה מולה, היא עמדה בצד השני של החדר וברגע שהבחינה במבטה של זואי שלחה לעברה חיוך מעודד.
בחדר היו שומרים נוספים, הם נדרכו ברגע שהדלת נפתחה, אמורי וטנה קמו, אחריהם הנסיכים קמו גם כן.
אל החדר נכנס יצור בעל עור ירקרק, אך למעשה זה בכלל לא היה עור רגיל, עורו היה עשוי מאבן מחוספסת. היו לו חמש עיניים וארבע ידיים ו... טוב, שתי רגליים, למה ציפיתם? הדבר לא הפתיע את זואי, היא ידעה שלטרולים עשויות להיות יותר משתי עיניים וארבע גפיים. היא התמקדה בו מעט יותר, הוא לבש בגדים פשוטים, הליכתו נינוחה, חמשת עיניו עברו על המקום אך לא מתוך חשש, אלא מתוך תחושה ביתית, מוכרת. חיוך עדין נמתח על שפתיו עשויות האבן. מבטו סוף סוף פגש באלו של הנסיכים. "נסיך ונסיכת אלמנטיה, כבוד גדול לפגוש אתכם." קד.
זואי היתה זו שענתה, "גם אותך, מר-"
"בבקשה, קראי לי בשמי הפרטי. היו זמנים שבהם הייתי היועץ והחבר הכי קרוב של יורשים רבים." פתאום פניו נראו לה הרבה יותר מסתוריות ממה שנראו קודם לכן.
"בסדר, אקאיוס." דילן התערב.
"רגע, אמרת... יורשים רבים?" שאלה.
הטרול חייך אליה, חיוך כנה שנשקף מכל חמשת עיניו. "האם אני יכול לשבת?" שאל, הם מיד פינו לו דרך. עיניו פגשו בכספת שנחה על השולחן. "אז מצאתם אותה?" החבורה רק הנהנה. "עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הכספת שלי."
"שלך?" אמורי שאל, "חשבנו שאתה נצר של בעל הכספת." גבותיו התכווצו במעט בלבול.
אקאיוס צחק, כתפיו רעדו. "לא, אולי חשבתם ככה משום שהבן שלי הוא זה ששלח את המכתב... אני בן יותר מאלף ומאתיים שנים."
"יותר מאלף ומאתיים שנים?" דילן חזר אחריו.
"כן, אבל אחרי האלף ומאתיים כבר הפסקתי לספור, יש רק דבר אחד שאני כבר יכול לצפות לו בחיים האלה, וכשהוא יגיע הוא יגיע." השיב בחביבות.
נוכחותו השרתה חום בחדר וזואי לא היתה יכולה שלא לעצור ולתהות מה יצור יכול לעשות עם אלף ומאתיים שנים של חיים? מה היא היתה עושה? זה המון זמן, הוא וודאי ראה את ההיסטוריה בהתהוותה, הוא בטח הכיר יצורים רבים.
"אתה עבדת בארמון, נכון?" שאלה שילה, מרוב שהיתה שקטה זואי כמעט שכחה שגם היא נמצאת שם.
YOU ARE READING
היורשת
Fantasyהרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום...
