היורשת

פרק 39 - המולה

זואי ואמורי עמדו שם בהלם בזמן שהנסיך מילן קד קידה רשמית, "היורשת זואי, המפקד העליון הינגסטון, טוב לראות אתכם." התחיל.

הם עמדו שם, פשוט עמדו. "לא היית אמור להגיע מחר?" אמרה זואי בשקט. אם גאלה קליץ היתה רוצחת מישהו, זה היה את זואי, באותו הרגע בדיוק. מה עובר עליה?

הנסיך גיחך, "הוזמנתי לנשף." הסביר את מעשיו שם.

היא שוב עמדה שם בשקט, קצת לא יודעת מה להגיד, עיניה עברו אל אמורי לשניה. העיניים שלו לא זזו מפניו של מילן. "טוב, אני שמחה לראות אותך," קדה קידה מהירה, "אתה תהיה שגריר מעולה." התכוונה ללכת.

"אני מצפה לעבוד איתך." הוסיף, "תרצי לרקוד איתי?" ובום, היא לא היתה יכולה ללכת.

אם תסרב גאלה תראה בזה בתור תקרית דיפלומטית, וזה בטוח יגרור המון שיעורים והרצאות וכנראה שגם אם מילן באמת נודניק כמו שהיא חשבה שהוא אז גם יגרור עוד משהו מצד ממלכת דאלאי. ואם תגיד כן, זה יגרום לה להרגיש לא בנוח, וגם לאמורי.

אמורי ראה את גלגלי השיניים פועלים בתוך מוחה, הוא לקח נשימה. "בדיוק סיימנו לרקוד," הסיט את תשומת הלב אליו. "אלך להשגיח מהצד, ברשותך." ובזה אמורי הסתלק, אבל לא יותר מדי רחוק.

השניים התחילו לרקוד.

עיניה של זואי בחנו כל צעד של הנסיך מילן, כאילו היא מחכה לתקוף אותו או להגן על עצמה.

"אני כאן למטרות דיפלומטיות, זואי." נאנח בחיוך ממזרי.

"לא ידעתי שנתתי לך רשות לקרוא לי בשמי הפרטי," העוקץ בקולה היה ברור.

"בסדר, בסדר," אמר בכניעה, "את נתת אבל בסדר, תוכלי לקרוא לי מילן בתמורה." הציע עסקה וזואי לא ידעה איך לענות.

"למה אתה כאן?" שאלה.

"אמרתי לך, מטעמים דיפלומטיים." השיב בתמימות.

"לא," עצרה אותו, "אני מתכוונת למה אתה השגריר החדש? מה יוצא לך מזה?" היא ניסתה להרגיע את עצמה אבל ללא הצלחה מרובה. מי נתן לו רשות להתפרץ כך אל תוך חייה?

"ההורים שלי רצו למנות מישהו שיוכלו לסמוך עליו, אחי אחראי על מספיק דברים בתור יורש העצר," הסביר בצורה מעט רובוטית, "אחותי מנהלת כמה אזורים בעצמה, אז הם מינו אותי." היא סגרה את פיה והסיטה מבט כאשר הוא סובב אותה. "אני כן שמח לבצע את התפקיד הזה, למרות שאני לא מבין למה את כל כך קשה איתי."

"אתה הפכת לשגריר בשביל להגיע אליי?" שאלה בישירות והביטה אל תוך עיניו.

הוא צמצם את עיניו, בוחן את הסיטואציה. "היו לי עוד מניעים, אבל אני לא עושה את זה רק בשביל להיות קרוב אלייך. יש לי ממלכה לדאוג לה."

בסדר, את זה היא עוד יכולה להבין. גם היא היתה עושה הכל בשביל אלמנטיה. "הבנתי." השיבה וחזרה להביט מאחורי גבו. אוריון הביט בה מודאג. לעזאזל, בזה הוא מתעסק במסיבת יום ההולדת שלו? שילך להנות.